טעימת ריזלינג – יין ריזלינג ישראלי ויבוא

אחד מזני הענבים שהפכו יקירי העולם ביין בשנים האחרונות בישראל, הוא ללא ספק ריזלינג. יש כבר בארץ מספר יצרנים וגם יבואנים שמציגים יינות מהזן הזה, והרגשתי שהגיע הזמן לטעימה מייצגת של יינות ישראליים

אין הרבה יקבים שעושים ריזלינג בארץ, ומבין היקבים המוכרים, מי שעושים הם ויתקין, כישור, מרגלית,  כרמל, רמת הגולן, ברקן, בר מאור וספרה (השניים האחרונים לא מופיעים כאן, אבל תיאורי יין עדכניים של הריזלינג של ספרה יש כאן. כמו כן, לטפרברג יש ריזלינג קינוח. יקב חדש ב'מילייה' המצומצם הזה הוא יקב הר אודם, שהיין שתאורו מופיע כאן הוא הבציר הראשון לו.

במהלך איסוף היינות לטעימה, הועלתה הצעה לאסוף גם דוגמאות מיקבים שיש להם יקבים תאומים בגרמניה וכן גם כמה יינות יבוא מוכרים וכך גם ניסיתי לעשות. עם זאת, חשוב לציין שכמובן שזו לא אמורה להיות רשימה ממצה, בייחוד לא רשימה משל יבואנים ממוקדים, כגון אלדד לוי.

יין ריזלינג – קווים לדמותו

די בתחילת הטעימה, עלתה השאלה "איך נעריך את היין? האם על פי היותו טוב או 'שתי', או על פי הנאמנות שלו לפרופיל הטעמים והארומות של ריזלינג גרמני (המוזל והריין הם אזורי המקור של הזן).

זו שאלה מובנת וגם די ברורה, אבל עיקר הזנים שמהם מייצרים יין הם זנים בינלאומיים או כאלה שמקורם לא בישראל. החלטנו שכן יש לחפש מאפיינים 'ריזלינגיים' ביינות המקומיים ולהעריך אותם כך, גם כדי שתהיה הצדקה לשמם.

בעולם מקובל אם כך שמדובר בזן בעל ארומתיות גבוהה, שמאופינת בניחוחות תפוחים ואפרסקים, אגסים ופרחים – בעיקר פרחים לבנים. לעיתים קרובות מאוד אפשר לחוש ביין בארומות של דבש ופרי טרופי וכמובן הדרים, שממשיכים לפה. זה מאופיין בחומציות טבעית גבוהה יחסית בכל רמת יובש או מתיקות של היין.

מגוון הטעמים והארומות, היובש והמתיקות, כמו גם הסגנונות השונים, הופכים יינות ריזלינג ליינות מעולים לאוכל, במיוחד אוכל 'אתני' או כמעט אתני, שמאופיין בהרבה טעמים מהמזרח – שלנו וגם הרחוק יותר – ופיוז'ן, שהופך התאמה בין אוכל ויין למסובכת יותר.  מאכלים חריפים שיש בהם מתיקות לצד חמיצות, שומניות ו'עובי' מהווים רקע מושלם ליין הזה. את הטעימה הזו, למשל, סגרתי במנה של ניוקי ברוטב קארי ירקות ופטריות ירוק, עשב לימון, צ'ילי וג'ינג'ר, על בסיס של חלב קוקוס, עם מעט חומץ.

מה לגבי הפטרוליות המפורסמת של יינות ריזלינג?

שאלה נפלאה, היות וזה אחד המאפיינים המוכרים ביותר של הזן, אותם ריחות דיזל ומינרלים.

הריח הזה שמאפיין את הריזלינג מקורו במולקולה שנקראת 1,1,6-trimethyl-1,2-dihydronaphthalene או TDN, שנוצרת ממולקולות בסיס של קרוטנואידים – אותם חומרים שישנם בגזר. המעניין הוא שיש ככל הנראה חשיבות לסביבה החומצית של אותן מולקולות בסיס. לא בדקתי או חשבתי על הנושא לעומקו, אבל יכול להיות שכאן טמונה הסיבה לכך שהמולקולה נוטה להתפתח מהר יותר ביין ממקומות חמים, בהשוואה ליין ממקורות קרירים יותר, ומקומות שנתונים ליותר קרינת שמש.

סיבה נוספת להתפתחות מואצת יותר של ריחות דיזל ביינות ריזלינג היא אדמות חמות והשקייה נמוכה.

ריזלינג בכל מקום – קצת שונה

מומחי הריזלינג אומרים שהזן הוא בעל יכולת התאמה לכל טרואר שבו נוטעים אותו. הוא משנה את האופי שלו בהתאם למיקום, אומרים, אפילו ברמה של גפנים בודדות. כך תמצאו ריזלינג אלזאסי – מקום יחסית חם – פטרולי וארומתי-דבשי יותר מאשר ריזלינג גרמני, ואת הריזלינג "שלנו", שמתפתח מהר יותר ככל הנראה אפילו מזה של אלזאס.

זה מחזיר אותי כמובן לשאלה ששאלנו בפתיחה, עם תשובה שעיקרה הוא "בואו נראה".

יינות ריזלינג ישראליים

לטעימה הוגשו כ- 25 יינות שונים. לא את כל רשמי הטעימה אני מביא כאן, אלא את אלה שאני מרגיש שהצטיינו או אלה שיש מה ללמוד מהם. הריזלינג של מרגלית היה לצערי משועם.

תודתי קודם כל למי ששלחו או הביאו איתם יין: ליקבים ברקן, הר אודם, ויתקין, יקב רמת הגולן, כישור, כרמל, מרגלית, פלם וסוסון ים. שני האחרונים שלחו יין עבור היקבים התאומים שלהם. הכרם ושקד שלחו מהיינות המיובאים שלהם.

תודה מיוחדת גם לחברי הפאנל (א-ב): אהרון ג'לח, זאב דוניה, ריצ'ארד דייויס, יוני כהן, איתי להט, אסף מרגלית ואסף פז. כולם עזרו בדיון ארוך על היינות השונים, בחוות דעת ובהעשרת הכתוב כאן.

היינות נטעמו בטעימה עיוורת, לפי שנתונים – מהצעיר למבוגר ביותר ומהיבש למתוק, ישראלים ויבוא, לפי הסדר הזה. כאן הם מופרדים לישראלים ויינות יבוא, לצורך נוחות. רשמי הטעימה והציונים הם אלה שאני נתתי, בהתחשב בדעות בפאנל.

הר אודם ריזלינג 2018
הפרי מגיע מרמת הגולן, מכרם שנטע היקב בעק הבכא, למרגלות החרמונית. האף ארומתי, פתוח מאוד ונעים מאוד בהרחה הראשונה. הוא פרחוני ומעט מתקתק במתקפה. ליין חומציות טובה וטיפה תיבול בסיומת. מה שהפריע קצת הייתה העובדה שהיין מרגיש קצת בוגר מדי לשנתון. (87)

רמת הגולן גמלא "השמורה" ריזלינג 2018
אף מאופק מאוד יחסית ליין הראשון (טעמנו שני יינות בכל פלייט, זה לצד זה). הפה חומצי וטוב על אותו רקע יחסית מאופק. הסיומת הייתה יבשה וטובה. הרבה אשכולית – מעט מרירות, אפילו – מלווה באפרסקים נעימים. זה יופי של יין, מפתיע ממש; "ריזלינג צעיר אופייני". (89)

ברקן בטא ריזלינג 2018
פירותי מאוד, פתוח וארומתי. מעט מינרלי. הפה יחסית עגול ודי מלא עם חומציות שאפשר ורצוי היה לקבל ממנה קצת יותר. יש כאן פלינט – אבן צור – ומעט פלפל שחור. בסך הכול האף טוב מהפה והיין מרגיש קצת "עשוי לטעם". (86)

כישור ריזלינג כרם נחל יסף 2018
שוב, אף מאופק מאוד. המתקפה טובה, בעלת חומציות עדינה מאוד, אך יש לפה 'אופי' ונפח. הסיומת חדה מאוד ולימונית, יבשה ביותר. יין צעיר מאוד. (88)

ויתקין ריזלינג 2018
היין עדיין לא בשוק. האף משמש(י) מאוד ובפה חומציות טובה. למרות גילו הוא כבר עגול בפה, אבל מתחת לזה מסתתרת חומציות חדה וצעירה. מכל היינות מהשנתון הזה הוא היה הצעיר ביותר (89)

ויתקין ריזלינג 2017
והנה איך הוא נראה, שנה אחרי: אף פירותי, קצת סגור. הפה היה טיפה חלש במתקפה, אבל השתפר יפה עם חומציות בהחלט טובה. יש בו מורכבות יפה, טעמי אשכוליות והרבה לדר ומשמש, אפרסקים. (90)

כרמל קאיומי ריזלינג 2016
האף מאופק אבל די עשבוני – מנטולי. פלינטי מאוד; הזכיר לי ארומות של קפצונים, ממש. הפה עגול ומלא וקצת טאני וחבל שהייתה קצרה מדי וקצת מרירה. (88)

כישור סבאנט ריזלינג 2014
ליין הייתה חומציות גבוהה, ומתיקות שנתנו רושם של תפוזים. הצבע היה צעיר מאוד, חיוור ויפה. בסיומת נשארת חומציות גבוהה. מעניין, דווקא בגלל האיפוק. (87)

גוש עציון האלון הבודד ריזלינג 2010
האף מעניין, מתבגר. הפה עדיין בעל חומציות טובה ומתובלת. מעט מריר בסיומת. (87)

יינות יבוא יבשים (לפחות על פי התקן הישראלי)

רייכסגראף קסלשטאדט קסלר ריזלינג 2017
ארומתיות טובה מאוד – ברור מאוד שזה לא יין ישראלי: החומציות גבוהה ומאוזנת, אבל ניכרת מאוד. הפה יבש וטיפה דבשי. הוא מתחיל להראות קצת פטרוליות, אולי מעט לפני הזמן… (90)

ניק וייס סט. אורבנס-הוף 2017
היה מחוזר מאוד בהתחלה, אבל השתחרר יפה. החומציות הייתה מצוינת, עוצמתית אבל נכונה ולא בועטת. זהו יין יפה וצעיר, שלאחר לילה במקרר עוד נפתח, עם טעמי הדרים יפים. (91)

פפאפנהיים "פפאף" ריזלינג טרדישן 2017
יין טוב ואוורירי, כיפי, עם חומציות טובה. לא מורכב, אבל מאוד מרענן. (87)

ואכטנבורג ריזלינג פורשטר 2016
יין חומצי וחד, מעט מינרלי. הפה קצת שמוני, על רקע מתקתק-משהו. נחמד, אבל חייב אוכל. (87)

מרקוס מוליטור האוס קלוסטרברג 2016
עדיין צעיר יחסית, אבל כבר מוציא מינרליות טובה ויפה. מה שאהבתי כאן הוא שהיין מאוד "שתי" ונעים – תפוחי-פרחוני. קצת מתוק, בסיומת. אבל מדויק והרמוני. (89) (עוד מיינות היקב סקרתי כאן).

בוזן, בולצאנו אלטו אדיג'ה 2016
האף סגור והדוק ממש וגם הפה מאופק, אבל חומצי. ביין מתפתחת שמנוניות טובה ותיבול, אך יש בו מרירות בסיומת, שקצת פגמה. (87)

קאופמן ריזלינג קבינט 2014
ללא ספק היין הטוב בטעימה הזו: צנוע, אבל מורכב. האף מאוד יפה, לימוני, עשיר, ואז תפוזי וקצת טרופי. הפה מתקתק, עם חומציות תומכת, מאוד גבוהה. הסיומת הרמונית מאוד. זהו יין חד ועשיר, שעתידו עוד לפניו.  גרסא פירותית-מצוינת שלו, ברמת סוכר מעט נמוכה יותר, נמכרת על ידי סוסון ים (תווית אפורה) והיא עשירה מאוד בטעמי אננס ממש, אותם מלוות נימות של מנטה ומעט וניל. (שני היינות – 93)

פון הובל וולמונד ויין 2014
"יין ירח מלא": נבצר בליל ירח מלא, אוקטובר 2014 בהתאם לענייני פנג שוואי כלשהם. הכרם נקרא Oberemmeler Hütte, במוזל. אני לא בטוח אם עשו בצירים נוספים של היין. הוא היה קצת קינקי בתחילה וחשבנו שאולי משועם, אבל התפתח ליין מאוד מעניין ובהחלט לא שגרתי. פרי מאופק מאוד, אבל גוף מצוין. (92)

יינות ריזלינג ישראלים חצי יבשים/מתוקים

כישור כרם נחל יסף 2018
מוגדר חצי מתוק. חומציות מאוד מאוזנת. פה מרענן על רקע המתיקות, שלא מפריעה כאן; מתיקות של תפוזים ותפוחים. (88)

כישור ריזלינג 2012
אף מינרלי מקסים. פה עגול, מתוק וטוב. קצת פאזי. הסיומת יבשה ומתובלת, עם הרבה מאותם תפוחים ירוקים.  (90)

צילומי יין: יוני כהן. צילום הפאנל: גילי קופר.