מפגש שזמנו כבר הגיע מזמן, עם היינות של אחד מיקבי הבוטיק הטובים יותר שלנו, שלא מאכזב גם הפעם
אני לא מכיר עוד "קלו" שהחומה שמקיפה אותו מבוססת על קקטוסים, ובמיוחד סברס, אבל זה סוג החומה שמקיפה לפחות חלק מקלו דה גת. היקב נמצא ממש בתוך כרם של קברנה סוביניון, שהיה איתו משנתו הראשונה. בשנה החולפת הוא נעקר, רק כדי לטעת בו שוב גפנים של קברנה סוביניון, אולי מקלון שיתאים יותר ואולי מחומר ריבוי נקי יותר. "איל (רותם, הבעלים. ש.ק.) לא היה מרוצה מהפרי, ועקרנו את הכרם." אומר גידי וייט, מנהל המכירות של היקב ובנו של ויליאם וייט, איש מזון סישל, שמלווה אותו שיווקית כבר שנים. "זה יקר, אבל זה מה שאיל החליט."
אני בעד ההחלטות של איל רותם. עד היום הן הוכיחו את עצמן ברוב המכריע של המקרים, אם לא בכולם. התסיסות הפתוחות על שמרי בר, היינות שעוברים יישון ארוך אבל מדויק ועוד: לא את כל היינות של היקב אני אוהב, אבל תמיד יש מה לשתות, ולא רק יין אחד מתוך שלושה או ארבעה.
את היקב תפסנו הפעם ממש בעת קבלת פרי. א' רותם היה רוב הזמן ביקב, והטעימה הועברה על ידי Young Mr. White, שלוקח את הדברים ברצינות תהומית. ליקב יש מגוון לא קטן של יינות, וגם בלי טעימת חביות או 'עתידיים', עדיין היה מעניין. את הטעימה חתמנו בסברסים מחומת הקלו, והמחבר מבקש להודות לשף י' בוזנח על מאמציו בעניין.
שנסון לבן 2011
אף נעים מאוד, פירותי-טרופי, טיפה קרמלי. הפה בעל חמיצות בינונית, עם מעט מתיקות פרי. הסיומת ארוכה למדי, מאוד מתובלת ויבשה. הוא טיפה מעקצץ, מה ששומר על תחושת הרעננות שלו. בלנד של 50% שרדונה, ויונייה וסמיון. 90 ש"ח לצרכן.
קלו דה גת שרדונה 2010
השרדונה של היקב הוא מהטובים שאפשר למצוא בארץ, בעיני, וה טוב לא פחות מיינות הבצירים הוותיקים יותר. צבע זהב עמוק, מבריק. הרבה עץ באף, אבל פחות ממה שזכרתי לגבי היינות בעבר. הפה עם הרבה תפוזים, מעט תיבול, חמיצות טובה מאוד. זהו יין יבש, עם סיומת בינונית-ארוכה שבה יש מרירות קלה. היין שכרגע בשוק הוא 2009. שנה בעץ, שמרים טבעיים ללא בטונאז'. סביבות 160 ש"ח לצרכן.
שנסון אדום 2011
בלנד של מרלו, סירה ומורבדר (60:30:10). המון פרי רענן באף – דובדבנים – מורבדר מאוד בולט, ואז פרחוניות והשפעה טובה של הסירה בבלנד. הפה חלק, הטאנינים מאוד עדינים ויש גם תיבול קל. זה יין רענן, קליל ונעים, עם חמיצות מאוד גבוהה. שלושה חודשים בעץ. 90 ש"ח.
הראל קברנה סוביניון 2010
אף מאוד ארומתי – fruit forward – עם הרבה רקע של עץ. יש בו משהו מתקתק, אבל הפה יבש ולא חלק במתקפה: טאני וחריף. זהו יין טוב, יבש ובעטני, אך נרגע די מהר ומשאיר רקע של דובדבנים בפה. מכיל 90% קברנה סוביניון ואז מרלו ופטי-ורדו. 119 ש"ח.
הראל סירה 2010
צבע סגול-עמוק, אף ארומתי, טיפה אלדהידי ומתוק מדי (זה אני, או שכל יינות הסירה הפכו מתוקים בזמן האחרון?). הפה חלק מאוד ונעים כבר מהמתקפה העדינה, אבל מתובל ויבש. החמיצות מצוינת. אחרי כמה דקות, יוצאת מעט ירקרקות ופלפל לבן. זה יין שבהחלט יתיישן יפה, עם המרירות הקלה שלו והחמיצות הגבוהה. 16 חודש בעץ, 90% סירה והיתר קברנה סוביניון. 119 ש"ח.
הראל מרלו 2010
המרלו של קלו דה גת הוא מהטובים בארץ. באופן כללי? בשלישיה הפותחת, ואולי בחמישיה, וזה רק בגלל שאני לא מכיר את כולם. הזן הזה עושה בכלל דברים מצוינים באזור, ורותם יודע לנצל אותו עד הטיפה האחרונה. כאן, האף עדיין סגור, אבל יש בו משהו עוצמתי ומצוין. טאנינים מעולים וחמיצות מאוזנת להפליא, שביחד נותנים תחושת פה כמעט מושלמת. הסיומת ארוכה, מתובלת וחומצית, עם מרירות ירקרקה בסיומת. הזמן בכוס יוציא ריחות של קפה שחור, ופלפל שחור. יין מלא – התמורה הטובה ביותר מבין יינות היקב, by far. 14 חודש בעץ. 119 ש"ח.
קלו דה גת עמק איילון 2008
בלנד בורדו כבד ורציני; יין-יין. עוצמתי ועם זאת מאוד עולם ישן באופי שלו. יש בו 'קיק' מעניין: טחב ואדמתיות עם פה צעיר יחסית ואפילו טיפה מתקתק. טאנינים די עוצמתיים, עם חמיצות בינונית. בהחלט יין לטווח ארוך. 20 חודשים בעץ. 14% אלכוהול. 170 ש"ח.
סירה סיקרא 2009
כבד מאוד, מרוכז ועוצמתי. האף מעושן-מפולפל. הפה חריף, חומצי וחד מאוד. זהו יין בהחלט רב-שכבתי, עגול, שנוגע-לא נוגע ב'שיראז', אבל מצליח להשאר סירה. 250 ש"ח לבקבוק.
מרלו סיקרא 2009
קינקי, שמנוני. יין ענק! המון שכבות של טעם וארומות. טאנינים טובים. המון פרי, שמשתלב מצוין עם העץ ומשאיר קצת משהו שמזכיר ויסקי, במידה מסוימת. סיומת טאנית, עם ירקרקות ופלפל שחור, ממוקדת מאוד וארוכה. היין הזה מגמד אפילו את המרלו הראל, שהוא כשלעצמו מצוין. 250 ש"ח.