טעימת יין: פסח, מצה ומרור

לכבוד הפסח הבא עלינו לטובה, כינסתי פאנל של חובבי יין מנוסים, לטעום כמה מהיינות שהגיעו לחג. המבחר אקטלקטי-משהו, אבל די מייצג את ה"סצנה"

לגבי הטעימה: כמו תמיד, הטעימה עיוורת והבקבוקים נפתחו כחצי שעה לפני התכנסות הפאנל, בלי שהורדתי כתפיים (לא היה אוורור של היין). אחרי כל זוג יינות ערכנו דיון קצר ביננו, והטועמים התבקשו לתת מחיר משוער ליין. בתחום הזה – כמו תמיד – היו הפתעות.

הרקולס פאראגון סוביניון בלאן 2011
סוביניון בלאן ממערב הקייפ. היקב – סיימונסוליי – יושב בפאארל. מאוד נעים וקליל, קצת מתקתק. לא סוביניון בלאן לחובבי ניו זילנד, אלא יותר למקומיים. טעימה שלי בלבד, אבל גם התרשמות של אחרים הייתה טובה: נקי, קר ומהנה. שלושה במאה. יבוא טיב טעם.

ויתקין מסע ישראלי לבן 2012
היקב עושה תמיד עבודה טובה עם היין הזה, וה'מסע הלבן' לא שונה מקודמיו: זהו יין בעל אף ארומתי, מתקתק, עם ארומות פרחים ודבש נחמדות, ומשהו טרופי. "יין לצהרי-מרפסת", היה הקונצנזוס. יש בו רעננות טובה, המתיקות לא גורעת ממנו והסיומת – מעט tinge בפה – חביבה. מומלץ מאוד.

רמת הגולן שרדונה אודם (כרם אורגני) 2003
לא, לא יצאתי מדעתי. מדובר פשוט באחד מאותם יינות ההצפה שהתגלו במרתף היין. הצוות לא ידע מהי שנת הבציר, וההפתעה הייתה רבה – גם שלי. ליין ארומות וניל, עם שמץ עמילניות (תירס מבושל), אבל אפשר בהחלט לדעת שמדובר בשרדונה. לא התפתחו פה ארומות מינרליות, אבל עשר שנים אחרי הבציר, היין בהחלט ראוי לשתיה. פה עגול, שמנוני, עם סיומת בינונית ומרירות קלה. מעניין, אבל בהחלט oddity.

רקנאטי, יסמין אדום 2012
היסמינים שניהם לא מפסיקים להפתיע, ואחרי השרדונה 2003, שחשבתי שיהיה מת לחלוטין, היסמין אדום היה הפתעת הערב. הצוות נתן לו מחיר של 50 ש"ח בערך וכולם היו מופתעים לגלות שמדובר ב"שלוש במאה". בשר, עישון ודובדבנים באף. צבע טוב ועמוק יחסית, מפתיע ליין ברמת המחיר הזו. האף מוחצן ורענן למדי. הפה חלק, נעים, בעל טאנינים עדינים. ליין חמיצות מאוזנת, סיומת בינונית, טובה, שהייתה נקודת זכות גדולה.

גיל שצברג - מימין - ועידו לווינסון
גיל שצברג – מימין – ועידו לווינסון: שאפו ליסמין. (צילום אורן ש.)

יקבי רמת הגולן הר חרמון אינדיגו 2012
ה'אינדיגו' הוא בלנד שמכיל סירה, שגם מרגישים. זאת, למרות שהיין היה ממש סגור ו'קמצן' בארומות שלו, במיוחד אחרי היסמין החצוף. האף מעניין: יש פה משהו שקצת קשה לשים עליו את האצבע – אולי דמוי דיו, או גואש – אבל בהחלט מרגישים פרחים קלים ווניל. בפה הטאנינים מאוד עדינים, עם מרירות קלה בסיומת. מחיר של 35 – 40 ש"ח ברוב המקומות

רמי בר מאור ירח אדום 2011
האף די ירוק (גמבה), וחד-מימדי. טעמתי את הבקבוק פעמיים, וההתרשמות היא שהירוק מתפוגג קצת. בסך הכל הטאנינים סבירים, אבל החמיצות גבוהה. הגוף בינוני-קל והסיומת נחמדה, אך קצרה.

ויתקין, מסע ישראלי לבן 2012: בלנד של רוסאן, ויונייה, קולומבאר וגווירצטרמינר, וכל זן בא לכדי ביטוי. (צילום: יחצ שלמור)
ויתקין, מסע ישראלי לבן 2012: בלנד של רוסאן, ויונייה, קולומבאר וגווירצטרמינר, וכל זן בא לכדי ביטוי. (צילום: יחצ שלמור)

רמי בר מאור קברנה סוביניון 2011
אף מעט טוב יותר מקודמו – היין מעט מלא יותר. בפה הוא טאני מאוד, חומצי ומעט מימי במיד-פאלט. הסיומת בינונית-קצרה.

תבור אדמה II שיראז קברנה סוביניון 2010
זהו חלק מ'סט' יינות שאכתוב עליו בימים הקרובים. אריה נשר, אמיר שריג ומיכל אקרמן – האגרונומית – הוציאו כאן יין בהחלט ראוי: מדויק, נקי, מאוזן מאוד ומאוד "תבור", מהבחינה הזאת. זהו יין מאוד 'רציני' ויפה. הפה בעל מתיקות פרי וטאנינים טובים. סיומת טאנית – אך לא מדי. לשתיה השנה או בתוך שנתיים.  עוד משהו: הסדרה נמכרת למסעדות. זה בהחלט יין לשתיה במסעדה, כשאין זמן לחכות לפתיחה של היין.  מחיר "נתפס": 60 – 70 ש"ח. דומה מאוד למחיר לצרכן.

הרי גליל אלון 2010
גם כאן, היינות טובה, וביד בטוחה ומקצועית. ההבדל הוא ב'מוכנות לשתיה': האף טוב, אבל סגור יחסית ל- תבור. היין טאני מאוד, עם חמיצות גבוהה אבל מאוזנת. סיכום של יין מלא וטוב, עם טאנינים חזקים ופלפול בסיומת. אפשר לשמור שנתיים-שלוש לפחות.  מחיר "נתפס" – 70 ש"ח. דומה מאוד למחיר לצרכן.

הרקולס פאראגון קברנה סוביניון 2009
המון קפה באף הראשון. אחר כך ארומות של מדורה – משהו אופייני לעיתים ליינות דרום אפריקאיים. לא כתוב עליו, אבל בטעימה עיוורת (שלי), הייתי אומר שיש בו גם פינוטאז'. בכל אופן, אחרי ארומות העישון למינהן נשאר כאן יין נעים, אולי קצת חד-מימדי אבל מהנה. טאניות בינונית (-). מחיר נתפס? שלושה במאה. לא כשר – להשיג בטיב טעם, בערך באותו מחיר.

גינתון שיראז 2007
יין מעניין; תגובות מעורבות. אני לא אהבתי את הירקרקות שלו, והאחרים דווקא מצאו שהוא מעניין וטוב. גוף קל יחסית, סיומת בינונית. מחיר נתפס? כ- 60 ש"ח. – מחיר ביקב סביב 65 ש"ח.

מקורה אמפורה 2007
הרבה עץ. פרי מסתתר מתחת לשכבות-שכבות של וניל וקוקוס. הפה מתובל, כבד וטאני, עם אלכוהול די מורגש, אבל לא מעיק (15.5%). פטל, קפה והרבה עץ, הם שלושה מתארים שחזרו. מחיר לצרכן: 210. המחיר הנתפס היה נמוך יותר – כ- 80 ש"ח.

פיוז'ן גווירצטרמינר 2011
האף מבטיח: פלוראלי, נחמד ונעים מאוד. הפה מתקתק וחסרה בו קצת חמיצות, שהייתה מקפיצה את היין. 65 – 70 ש"ח.