טעימת זנים לבנים בנגב: שנה ג'

פקקי יין תמונת אילוסטרציה המרקקה היומית

זו השנה השלישית שבה מנסים להתאים זני ענבי יין שונים לגידול בנגב. טעימה של יינות לבנים מכרמים בהר הנגב ובמצפה רמון מראה שיש לא רק פוטנציאל, אלא גם כיוון

לא פשוט לעשות יין במדבר: אם חושבים על המגבלות שעומדות בפני הכורמים בנגב, אפשר לחשוב על שלושה או ארבעה גורמים מגבילים משמעותיים:

1. קרינה חזקה, שעלולה לצרוב עלים ופרי

2. חום גבוה, שגורם להתייבשות הצמחים והפירות

3. מחסור במים

4. קרקע מליחה החלקה, שאינה מחלחלת; קרקע לס

מצד שני, יש גם יתרונות מסוימים לגידול יין במדבר, והם כוללים שטחים כמעט ללא הגבלה, הפרשי טמפרטורה ניכרים בין יום ולילה, אוויר יבש, שתורם לעמידות בפני מזיקים שונים ומרחק פיזי אפשרי בין כרמים, בעידן שבו וירוסים וצרות אחרות פוגעים בכרמים.

לא אחזור על מבנה הניסויים שמתבצעים כיום ברמת הנגב ובמצפה רמון, כיון שכתבתי על כך בהרחבה בשנה שעברה, כאן – טעימת זנים בנגב.

http://www.spittoon.co.il/5951

בקצרה אומר כך:

רמת הנגב גובהה כ- 300 מטרים מעל פני הים; מצפה רמון – גובהה כ- 850 מטרים. הקרקע בהירה מאוד בשני האזורים, לס, שנאטם עם ירידת משקעים וגורם לשיטפונות המוכרים לכולם.

נטיעה והשקיה דורשות שטיפת הקרקע ממלחים והשקיה ממוקדת מאוד בטפטוף. שיטפון הרסני אחד עלול לחסל לא רק את הכרם עצמו, אלא דורש גם לאחר מכן טיפול חוזר בקרקע.

ברמת נגב הטמפרטורות וההבשלות גבוהות ומוקדמות יותר מאשר במצפה רמון. ההפרשים יכולים להיות גדולים – מספר מעלות ושבועיים, בהתאמה.

מה מטרת הניסויים המתנהלים היום?

לניסויים בייצור יין מהנגב יש שלוש מטרות עיקריות:

1. לבחון האם יש טעם בכל, באופן כללי, לטעת כרמים בנגב ולתחזק אותם. בעניין הזה אני חושב שיש היום פחות מחלוקת ממה שהייתה בעבר. יש היום יותר ויותר יקבים שלוקחים ענבים מהנגב, כולל יקבים מסחריים ולא רק יקבים מקומיים קטנים.

2. לבחון איזה אזור הוא בעל סיכוי גדול יותר ליין

3. לבחון אילו זנים מתאימים לנגב באופן כללי, ואילו זנים מתאימים לכל אחד משני האזורים שהזכרתי.

זנים לבנים, האם יש סיכוי?

בגדול אני חושב שכן. שרדונה מאזור מצפה רמון, שנין בלאן וגם זנים אחרים כבר נמצאים בשימוש של כמה וכמה יקבים, ועושים חיל.

הניסוי – שאותו אגב מנהל ד"ר אמנון בוסתן (מו"פ רמת הנגב – מרכז ניסויים לחקלאות מדברית), ושותפים לו ערן הרכבי בשה"ם, ד"ר שיבי דרורי וצוותו, באריאל – הוא מפורט יותר מאשר שרדונה ושנין בלאן, וכולל 10 זנים שונים.

השנה, בניגוד לשנים קודמות, נעשה ניסיון לעשות גם רוזה מזן אדום – גרנאש נואר – אבל התוצאה הייתה פחות מוצלחת לטעמי.

לאור צורת ההבשלה, צוות המחקר חילק את הזנים לשלוש קבוצות עיקריות. בטעימה האישית שלי מצאתי זנים טובים בכל אחת מהקבוצות האלה, כאשר אהבתי את התוצאות שנתן הקולומבר באחד הכרמים, הפינו גרי והשרדונה והסמיון.

רוב היינות נתנו ריכוז אלכוהול של 12 – 13%. מיעוט עברו את ה- 13.5% אלכוהול. (נתונים בסריקה)

נתונים אנליטיים של התירושים ושל היינות השונים (צוות המחקר)
נתונים אנליטיים של התירושים ושל היינות השונים (צוות המחקר). קליק להגדלה.

תוצאות הטעימה שלי

סמיון רמת נגב: ריח פירותי מצוין, מלון ואננס, עם פה עגול וחומציות טובה. (88)
סמיון מצפה רמון: סגור ומאפק יותר, פה מהודק ודי רזה, עם סיומת טובה וחומצית. (85)
בלנד של שני המקורות האלה ייתן יין מאוד מעניין.

סוביניון בלאן רמת נגב: האף מעניין, מעט טרופי – ומתאים לתחושה בפה. העניין הוא שהיין מאוד לא 'אופייני לזן'. הסיומת בעלת חומציות סבירה. (82)
סוביניון בלאן מצפה רמון: אף סגור ולא מפתה. הפה בעל חומציות גבוהה יותר ויש רמז לעשבוניות. (81)

גוורצטרמינר רמת נגב: אף אופייני-פירותי. הפה מעט דל אבל הסיומת רעננה. (82)
גוורצטרמינר מצפה רמון: פה חלק, אבל שטוח ומאכזב מאוד. פרי כמעט רקוב (74).

מוסקט קנלי רמת נגב: פרחוני, אך מאופק. הפה שטוח למדי. (79)
מוסקט קנלי מצפה רמון: אף אופייני, טוב. הפה מעט שטוח. חומציות סבירה. עם קצת עבודה – יכול לתת משהו. (84)

מוסקט אלכסנדרוני רמת נגב: אף טוב, פה עגול, טעים ומוצלח. (85)

קולומבר רמת נגב: מאופק, אבל למרות זאת רשמתי לעצמי "מצוין"; היה בו משהו מושך. הפה טרופי-הדרי. למרות שאין לו מספיק גוף, הוא עדיין היה בהחלט מוצלח. (85)

קולומבר מצפה רמון: 8.4 TA – לא בטוח שלא נעשתה טעות – בכל אופן יין מצוין! טרופי-גויאבה, מאוד עגול. כמעט 'יין מוכן'. (88)

פינו גרי רמת נגב: היה קצת מלוכלך באף, אבל בסך הכול פירותי וטוב יותר מזה של מצפה רמון. עגול ומתובל. (87)
פינו גרי מצפה רמון: אף קל ומאוד אוורירי. הפה עם חומציות טובה. יש בו רעננות עם סיומת מתקתקה באופי. (85)

ריזלינג לבן רמת נגב: מאופק בארומות שלו, פה חלק בעל חומציות בינונית. לא ממש 'ריזלינג'. (85)
ריזלינג לבן מצפה רמון: הרבה פרי רענן וטרי, פה נעים, חומציות טובה וסיומת ליימית-יבשה. (87)
כאן הייתה לי מחלוקת ברורה עם הפאנל, שנתן 83 למצפה ו- 86 לרמת נגב.

שנין בלאן רמת נגב: חומציות טובה, יין רזה ו'דק'. האף קצת מאכזב עם טיפת מינרליות. (85)

שנין בלאן מצפה רמון: פה מצוין! עבה ועשיר, חומצי מאוד. האף מזכיר מאוד תפוחים ירוקים, והסיומת ארוכה. (89)

שרדונה רמת נגב: פה יבש וטוב, חומציות טובה וקצת מינרליות. מאוד קל ושתי. (86)
שרדונה מצפה רמון: האף אופייני יותר, פה חד וחומצי, יבש ובעל מינרליות מובהקת. סיומת ארוכה וטובה (89)

הרוזה מהגרנאש נואר של מצפה רמון היה מעט אנימלי ומאוד תותי, וזה של רמת נגב היה מחומצן מעט וקצת 'מלוכלך'. החומציות הייתה סבירה. שווה אולי לעשות ניסיון גם בשנה הבאה.