חלקות הניסוי של זני הענבים השונים בנגב עברו זה מכבר את הבציר השלישי שלהן ויש יין מן השנה השניה. אילו זנים אדומים נראים טוב, אילו נראים כממש לא מתאימים?
בנגב נטעו לפני שלוש שנים שתי חלקות ניסוי לכרמי יין. אחת באזור מצפה רמון, בגובה של כ- 850 מטרים. שניה ברמת נגב – בגובה של 300 מטר לערך.
הנגב הוא אזור חם – כמו שאנחנו יודעים – יבש, ובעל קרינת שמש יחסית חזקה. אין רחמים במישורים הרחבים, והנחמה היחידה שגפן יין יכולה להתנחם בה, היא הפרש הטמפרטורות הגדול יחסית בין היום והלילה: הלילות במדבר קרים יחסית, גם בתקופת הקיץ.
בשתי חלקות הניסוי – 4-5 דונם כל אחת – נטועים 30 זני ענבים שונים, 20 מהם אדומים ועשרה לבנים. כל זן נטוע במספר חזרות (8-9 יחידות מכל זן) באזורים שונים של הכרם. את המחקר מוביל ד"ר אמנון בוסתן, ושותפים לו ד"ר ערן הרכבי וד"ר שיבי דרורי, שהצוות שלו באריאל מבצע את המיקרו-ויניפיקציות. פאנל של מספר טועמים – ייננים ברובם – טועם את היינות ומעריך אותם.
מה פרוש? מכל זן בכל אחד מהכרמים מתקבלים 50 ק"ג של ענבים. מאלה מייצרים יין באריאל ואת היין הזה, לאחר כשנה, טועמים ומנתחים. בודקים אותו מבחינת פרמטרים כימיים וטועמים אותו לקבלת חוות דעת אורגנולפטית, כאשר חלק מהעניין הוא גם לקבל חוות דעת של "מה אפשר לעשות עם היין ביקב".
בשנה שעברה הייתי בטעימה של יינות לבנים, כאשר רוב הדברים לא ממש הרשימו. השנה פספסתי את הטעימה הזו, ו"נאלצתי להסתפק" בטעימת הזנים האדומים.
הבציר – 2016
הבציר בו מדובר הוא בציר 2016. כל היינות האדומים המדוברים כאן עברו מגע קל (חודש) עם שבבי אלון, כדי להעניק להם מימד כלשהו של יין מוגמר. צריך לזכור שכל הטעימה היא של יינות צעירים מאוד, שבוקבקו בין החודשים פברואר 2017 ואפריל 2017. בציר באוגוסט, אם כך, ושישה עד שמונה חודשים אחר כך – בקבוק.
ברמת נגב – המקום היחיד מהשניים בו הייתה עד השנה תחנה מטאורולוגית – נמדדו טמפרטורות מעל לממוצע הרב שנתי. יולי-ספטמבר נראו פחות או יותר כמו הממוצע, אבל פברואר, אפריל ויוני היו חמים באופן חריג. מאי היה רגיל, אך היה שרב כבד באמצעו.
מה שחשוב לזכור הוא שרמת נגב מקדימה את מצפה רמון מהחינת התפתחות הענבים – מהתעוררות עד בוחל יש הפרש של מספר ימים בין שתי החלקות. כך, אם יש אירוע של שרב באמצע מאי, ההשפעה שלו על רמת נגב – שכבר התעוררה – שונה מאוד מזו שעל מצפה רמון, שנמצאת בפיגור של 10% פחות או יותר במדדי ההבשלה.
ככלל, הטמפרטורה הממוצעת ברמת נגב גבוהה מ- 24 מעלות במהלך ההבשלה ואילו במצפה רמון היא נמוכה מ- 24 מעלות (24 מעלות – הטמפרטורה האופטימלית לגפן).
- הזמן שבין התעוררות לבוחל הוא ארוך יותר במצפה מאשר ברמת נגב; קר יותר במצפה.
- הזמן שבין בוחל עד בציר ארוך ב- 50% יותר ברמת נגב מאשר במצפה רמון; טמפרטורה גבוהה יותר מעכבת את ההבשלה. יש אפילו מקרה בודד בין הזנים ברמת נגב שבו אחד הזנים – טוריגה נסיונל – לא הצליח להגיע בכלל להבשלה: הבריקס בענבים ירד, מאחר ובחום הגבוה הגפן לא הצליחה לייצר סוכרים, ונאלצה "לאכול" את מה שיש בפרי לשם קיום.
מה עוד רואים בכרמים?
יבולים נמוכים – ברמת נגב היו יבולים נמוכים מאוד בהשוואה ליבולים במצפה רמון, כאשר עיקר אובדן המשקל נבע מהצטמקות אשכולות ומאירוע השרב במאי 2016 ומאכילות ציפורים (דרורים). ההפרשים בין שני הכרמים הגיעו לכדי 40 – 50% ויותר.
- היבול לגפן היה גבוה באופן מובהק בכרם רמון בהשוואה לרמת נגב, מלבד בפינוטאז', קריניאן, סנג'ובזה, גרנאש ורובי קברנה. כמו שנראה אחר כך, יותר יבול ברמת נגב לא שיקף בהכרח טיב יין גבוה יותר; לפחות לא לטעמי.
אז היה היין?
חלק ניכר מהיינות עברו תיקוני חומצה – לעיתים די "קשים". התירוש מרמת נגב הגיע לעיתים קרובות מאוד עם pH'ים שמעל 4.0, כאשר רק הפינוטאז' והגרנאש נואר היגעו עם pH,ים כאלה ממצפה רמון. זה וגם זה – הפינוטאז' והגרנאש נואר – היו עדיין טובים יותר במצפה, מאשר ברמת נגב.
הסיכום שלי היה די דומה לזה של צוות הטועמים, אני חייב לומר: פטי ורדו, פטיט סירה, סירה, דולצ'טו, ארגמן (מצפה) יצרו יינות סבירים ואפילו טובים לדעת הצוות. אני יכולתי לחיות גם עם הטינטו קאו והרובי קברנה ממצפה רמון. את הטוריגה נסיונאל, עם 17% אלכוהול, הייתי שולח ישר ל'סגנון פורט' או לזיקוק.
הציונים (בסוגריים) הם שלי. במקומות בהם ראיתי הבדלים משמעותיים או ראויים לציון הבאתי גם את הציונים מהפאנל.
ברברה
רמת נגב – מעט אנימלי, מתקתק, צבע אופייני, טאנינים רכים. (82). מצפה רמון – צבע אטום יותר, ללא אנימליות, ללא פרחוניות, טאנינים מאוד חלשים. (80).
סנג'ובזה
רמת נגב – מעט מתקתק, בשרני, פלפל שחור. טאני. (80). מצפה רמון – קצת פרי אדום, קל יותר בפה, חומציות גבוהה יותר ורעננות. (84)
דולצ'טו
רמת נגב – יחסית סגור באף, לא רע בפה: יבש ו'שתי' (82). מצפה רמון – מפתיע מאוד: צבע מצוין, ארומות וטעמים ספק אנימליים, עם קצת פירות אדומים. (87).
פינוטאז'
שני הכרמים היו מאכזבים: ברמת נגב היו ריחות שהזכירו לי צלפים של אנשובי משומר, מגולגל. מצפה היה קצת אטום יותר בצבע ומאוד טאני, אבל זהו. (75 – 80).
טינטו קאו
רמת נגב – לא מזכיר את הזן. פרחוני ונעים, ירקרק. טאני. (83). מצפה רמון – הרבה יותר צבע, הרבה יותר מתקתק, טאנינים קשים אבל לא נוראיים ועוצמות טובות של פלפל שחור (88).
טוריגה נסיונל
מאוד ארומתי, עגול ומאסיבי, מרוכז במובן המתקתק-מתחנף. ישר לפורט… (85)
רובי קברנה
רמת נגב – לא מוצלח. משהו מאוד לא נעים באף. ירוק. (80) מצפה רמון – אף טוב הרבה יותר, מתקתק עם חומציות סבירה, טאני ומתובל. יין שתי, שיכול להיות תוספת ליינות אחרים. (85).
זינפנדל – צבע דליל. לא כל כך היה לי ברור איפה הזינפנדל.
טמפרניו
מצפה רמון – אף סגור, פה בעל מתקפה חלקה ומאוד טאני. חומציות סבירה. משהו לעשות עם זה? לא ברור. (83).
גרנאש נואר
רמת נגב – צבע בשרי צלול, אף פרחוני. פה קל ומוזר. (82). מצפה רמון – צבע דומה (שניהם על גבול הרוזה), אף ארומתי יותר. טיפה יותר מוצלח, אבל לא משהו לעשות איתו משהו. (83).
סירה
אחד מהכוכבים של הטעימה: רמת נגב – צבע נעים, לא אטום או מסיבי. אף בשרני קצת. פה מתקתק, חלק, טאנינים בינוניים. מתובל. (87). מצפה רמון – טאני. מעט אפר, חומציות טובה. (87). חשבתי שזה של רמת נגב היה עדיף – טועמי הפאנל חשבו אחרת (נתנו 86 לר"נ ו- 89 למצפה).
קברנה סוביניון
רמת נגב – פה חלק, טוב, קל. טאנינים טובים אבל לא הרבה יותר. (84). מצפה רמון – המתיקות קצת שונה, אולי טיפה ניכרת יותר. היין מרגיש מעט יותר בשל וקצת יותר מורכב. (85).
מרלו – מצפה
מתוק מאוד. לא אופייני. טאני. (83).
קברנה פרנק
רמת נגב – ירוק, אבל טוב מאוד, לא אגרסיבי. הפה חלק ואופייני, טאנינים טובים. אהבתי את היין (86). מצפה רמון – צבע צלול יותר, הפה אופייני, חלק, עגול, טאנינים טובים וקלים אבל החומציות קצת נמוכה והוא על גבול ה- flabby, והציון שלי הוא (84). גם פה אני הפוך לטעימה של הפאנל: 83.5 רמת נגב – 84.2 – מצפה.
מלבק
רמת נגב – לא נעים. מתקתק מאוד ובעל חמיצות נמוכה. מצפה רמון – האף טוב יותר, הפה חלק מאוד אבל כמעט מימי. הסיומת מצילה קצת את היין הזה, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה.
ארגמן
רמת נגב- צבע מצוין, סיומת טאנית טובה ומה שבין לבין מתקתק ולא מורכב (84). מצפה רמון הוא בעל צבע אטום דומה, הפה עגול והיין כמעט מלא פרי שחור וקצת מליחות. טאנינים וחומציות טובה. (88/9).
קריניאן
רמת נגב – קל, אוורירי מאוד ופרחוני. נחמד (85). מצפה רמון – עגול יותר, טיפה מתקתק, טאני ויפה. (86/7)
פטיט סירה
רמת נגב – טוב מאוד. פרי טוב, ארומתיות פירותית ואיזון יפה. (86). מצפה רמון – כל אלה ועוד: פה עוצמתי יותר וטאני ויכול להיות שחשתי בקצת קפה? (88)
פטי ורדו
רמת נגב – אף יפה ופה מתקתק, שניהם כבדים יחסית. הפה מתובל ויש חומציות טובה. (87). מצפה רמון – פצצה של פרי. צבע אטום, סגול ובריא. קצת מלוכלך וטיפה ירקרק, אבל על הצד המורכב, הנעים. הוא מאוד טאני וכמעט קינוחי בריכוזיות שלו. (90!)