יקב טורא, בבעלות ורד וארז סעדון, נכנס חזק לעניינים: מגדיל כרמים, כמויות, משנה תדמית ומציג יינות באיכות בהחלט מפתיעה
יקב טורא, שהכרמים שלו נמצאים בהר ברכה, אי שם בתוככי ה'מעבר לקו הירוק', החליט לעשות מעשה: "אחרי 12 שנים הגענו למסקנה שצריך לחדש." אמר היום ארז סעדון, בעלי היקב והיינן, בהשקת יינות חדשים של היקב. "אנחנו היינו נשארים אולי עם התדמית המקורית של היקב, אבל המשווקים שלנו בחו"ל אמרו לנו שיש צורך לחדש, אז אנחנו מחדשים."
יקב טורא נטע את הכרמים הראשונים שלו בהר ברכה בשנת 1997, ואת היקב פתח למעשה בשנת 2003. אני חושב שהוא היה משלושת היקבים הראשונים בעלי משמעות נפחית ביו"ש – לצד שילה ופסגות. אחריו הגיעו גבעות ויקבים אחרים, כולל יקבוני בוטיק זערוריים. כיום היקב מייצר כ- 26,000 בקבוקים בשנה, אבל עם תוכניות רציניות להגדלת הנפחים: ורד וארז סעדון מספרים שהם נטעו גוורטרמינר, ויוניה וסוביניון בלאן בשנה שעברה, ואילו השנה הרחיבו והגדילו את נטיעות השרדונה שלהם. בסך הכל הכוונה שלהם היא להכפיל ביותר מפי שניים את הייצור של היקב.
השניים הציגו מיתוג חדש – שנעשה על ידי פיני מזרחי – שמבוסס על מיקומו הגבוה של היקב בישוב רחלים, הצופה אל מישור החוף. יינות הסדרה הבסיסית (90 ש"ח) קיבלו את השם Mountain vista ואילו יינות סדרת הביניים (130 ש"ח) קיבלו את השם Mountain Heights. השלישית – Mountains Peaks . אין ספק שהן התוויות והן השמות מכוונים לשוק האמריקאי, וכך גם בחירת הזנים, והפינו נואר בראשם. "תעשה פינו נואר, ונמכור את היין." אומרים לא מעט משווקי יין אמריקאים ליקבים ישראליים.
דבר אחד שמאוד הפריע לי היה משקל הבקבוקים – הם כבדים בטרוף.
הפינו טוב, אבל מיד נגיע אליו. ראשון הוא דווקא השרדונה:
טורא, Mountain vista, שרדונה 2013
היין בוקבק לפני מספר ימים, והיו בו קצת ריחות מוזרים שהתפוגגו במהירות. מתחת לזה, המון הדרים – אשכולית ופומלה – וקצת פירות מתוקים יותר. זהו יין חלק, עוצמתי מאוד ובעל חמיצות שנמצאת בשמיים, כיאה לשם הסדרה. החמיצות הגבוה הזו לא עושה את היין חד מדי או 'פריך', אלא משאירה אותו בהחלט שרדונה, מאוזן וטוב. זאת למרות שהוא עובר תסיסה בחביות שחלקן הגדול חדש ואפילו מתבגר בהן במשך כ- 10 חודשים.
טורא, Mountain vista, פינו נואר 2013
כרם הר ברכה, נטיעת 2007 (עליהם הוסיפו השנה 8 דונם מעט יותר נמוך, בגובה 500 מ' בערך). זהו קודם כל יין נקי וטוב. עכשיו יתחיל הוויכוח הרגיל אם זה פינו נואר או לא, ובעיני יש בו בהחלט מאופי הזן. יש בו בהחלט דובדבנים חמוצים ולצד אלה הוא מפולפל ומתובל, עם שמץ מינרליות. החמיצות טובה והטאנינים בהחלט בעוצמה שהייתי מצפה מהזן. טיפה'לה אלכוהולי – לא נורא.
טורא, Mountain Heights מרלו 2011
לא מתּי על היין. אין כאן אופי זני או משהו מעניין במיוחד. זה יין טוב עם פה בינוני ולא עמוס או כבד ועם חמיצות גבוהה וסיומת חדה, אבל זהו. דווקא ממרלו מהאזורים האלה התרגלנו לקבל יותר אופי במובן ה'אמירתי' של היין, מלווה בסוג של קטיפתיות מחניפה לעיתים. אז זה טוב שסעדון ושות' שומרים על איפוק, אבל הלכו קצת רחוק מדי לטעמי.
טורא, Mountain Heights קברנה סוביניון2011
הרבה יותר משכנע מהמרלו. אף מעט ירקרק, פה עגול אך לא מלא ועדיין בעל מתיקות פרי – שזיפים. הסיומת מאוד מעניינת, מינרלית וארוכה והשילוב של טאנינים וחומציות מ-צו-ין. 14.6% אלכוהול – שעוברים חלק.
טורא פורטורא 2011
יין קינוח אדום, מחוזק (17.7%) באלכוהול נייטרלי, שעשוי כולו מקברנה סוביניון. החמיצות טובה ומאזנת יפה את הסוכר. זהו יין קינוח טוב, פשוט ולעניין, בלי יומרות.
סיכום: היינות כולם עברו שיפור גדול. כבר אין עומס פרי או עוצמות פרי כפי שהיו פעם, אלא יינות שמגיעים לאלגנטיות. התוויות החדשות טובות יותר, מקצועיות ומשדרות מקצוענות.