אחת המזקקות הגדולות בסקוטלנד עשתה לאחרונה מיתוג מחודש ושינוי אריזה, מה שהיווה תרוץ (או סיבה, יותר נכון) לשגריר המותג להגיע לישראל. 12, 18, 36 שנים ועוד שני סוגים ללא הגדרת שנה – מבחר מעניין במחירים בהחלט ראויים
ה"סקוטית" החלה להביא את ויסקי טומאטין בשנת 2012, והציגה אז מגוון של שלושה מוצרים – 12, 15 ו- 18 שנה – כולם סינגל מאלטים. היום יש לה מגוון שונה, שכולל לפחות שלושה NAS (ויסקי ללא הצהרת גיל) ועוד מספר סינגלים – 12, 14 ו- 18 שנה. סינגל מאלט נוסף – 36 שנים – הוצג על ידי שגריר המותג, אבל לא מיובא ארצה בינתיים. עוד יש לסקוטית ויסקי משנת 1988 לצד מוצרים אחרים שמיוצרים תחת מותג שונה (אנטיקוורי למשל).
את הוויסקי אפשר למצוא בחנויות של טיב טעם ובמקומות נוספים. המחירים שונים מאוד מאלה שלפני חמש שנים, הודות לרפורמה על האלכוהול, כאשר הוויסקי הבסיסי מתחיל באזורי 120 ש"ח (הטומאטין לגאסי).
המזקקה עצמה יושבת בהיילנדס ומייצרת ויסקי שרובו המכריע ללא כבול. יוצא מהכלל הוא ה- קו בוכאן, שבו יש לתת מעושן ונועד לתת מענה ללקוחות המזקקה, יותר מהכול.
טומאטין לגאסי
רך ומעט סוכרייתי, ונילי. תמורה טובה לכסף, אם אתם מוצאים אותו באזורי ה- 100 – 120 ש"ח.
טומאטין 12 שנה
ההתרשמות שלי הפעם הייתה שונה מזו שלפני חמש שנים, ויותר לרוחי. אני מקווה שגם למדתי משהו מאז, אבל יש לי הרושם שהסגנון השתנה, לפחות במקצת. מדובר בוויסקי חד ומפוקס מאוד, שעובר התבגרות והתיישנות בשלושה סוגי חביות – דבר שמעניק לו מורכבות יפה. הוא יבש, ענייני, ובעל סיומת טובה.
טומאטין 18 שנה
יותר על הצד המתוק-כבד. טעמי אולורוסו שרי מודגשים למדי. שוב, יותר ממה שאני זוכר. הסיומת יבשה יחסית, אבל שלוש שנים בחביות שרי בהחלט משאירות רושם.
טומאטין 36 שנים
מפתיע, אני חייב לומר. למה? כי לעיתים קרובות מה שנשאר בסוגי ויסקי כאלה זה רק עץ, ופה יש לגמרי גם דברים אחרים: מנגו, קינמון ותבלינים חמים, עוגת כריסמס ופירות יבשים בכלל. זה session whisky שעולה משהו כמו 550 יורו בחו"ל. יתאים גם למי שמחפשים טעמים של מזקקה ולא רק מנסרה בוויסקי יקר ומתיישן-ארוכות.
טומאטין חוזק חבית
מגיע ב- 57.5% אלכוהול, ללא סימון גיל, אבל משהו כמו 9 – 10 שנים. חייבים מים – לפחות קצת, כדי להוריד את הלחץ לאזורי ה- 46% או אפילו פחות: כך, הוויסקי הזה יחסית מאוד ירוק, קצת מנגו'אי, ובעל מתיקות שעלולה להיות קצת כבדה מדי.
טומאין קו-בוקאן
המעושן של המזקקה, על שמו של הכלב המשוטט והמפחיד, שלילה אחד התפוגג בעשן: מאוד אהבתי אותו. חובבי לפרויג יישארו עם לפרויג, כיון שכאן יש הרבה פחות עשן ואש, אבל הוא לא נועד להתחרות בוויסקי הזה. נראה לי שהקו בוקאן נועד לתת תשובה למישהו שרוצה מדי פעם ויסקי שיש בו את הטעמים האלה, בלי להרגיש שהוא מלחך מאפרה. מעבר לעשן, יוצא ויסקי שבאופיו הוא קל ורך, מאוד נעים, עם מתיקות קלה וטיפ-טיפה של משהו מאובק.