הסיידר הקונטיננטלי עושה עליה לישראל באמצעותה של טמפו, במחיר של 7.5 ש"ח לבקבוק מתוך רביעיה
בארץ, הסיידר עדיין אינו פופולרי כמו שהוא פופולרי באנגליה ובכמה מדינות אחרות, וכבר כמה שנים מדברים כאן על "ניצני צריכה". למרות שתכולת האלכוהול שלו סובבת סביב 5%, הוא לא ממוסה באופן אגרסיבי כמו בירה (רק 10% מס) ואפשר בהחלט להתיחס אליו כאל מפלט אלכוהולי, מסיבות רבות.
ככלל, סטרונגבואו היא מותג הסיידר הפופולרי ביותר בעולם, עם נתח שוק של כ- 15% ויצרן בירה בשם היינקן שעומד מאחוריו ודואג לו לכל צרכיו. הגרסא שמגיעה עכשיו ארצה – בעבר יובא סיידר סטרונגבואו שונה, בחביות, על ידי י.ד. – מכילה כאמור 5% אלכוהול והיא מיוצרת בבלגיה.
סטרונגבואו גולד יוצר לראשונה ב- 2011. הוא מתאים מאוד לשוק הישראלי, כיון שהוא תוכנן מראש לצריכה כשהוא מקורר על עמקי נשמתו (על קרח). כמו מגנרס, הוא מכיל 50% מיץ תפוחים – שזה יפה, בהתחשב במה שמכילים סיידרים אחרים – וחוץ מזה תמצאו בו גם סירופ גלוקוז, סירופ גלוקוז-פרוקטוז, חומצה מאלית (קצת יובש וטאניות לא הזיקו לאף אחד), מונע חמצון בשם גופרית חמצנית וחומרי צבע שהם בסופו של דבר קרמל.
סטרונגבואו גולד מיוצר כאמור בבלגיה, במפעל Stassen, שאותו רכשה ענקית הבירה ב- 2012 (את סטרונגבואו ובולמר היא קנתה ב- 2008). מדובר בחברה משפחתית שאותה הקים לאון סטאסן בסוף המאה ה- 19. היא מעבדת לא פחות מאשר 5,000 טון תפוחים בשנה ומייצרתלא רק סיידר, אלא גם משקאות לא אלכוהוליים ומשקאות קלים שונים.
הסטרוגנבואו גולד חביב: הוא מוגז למדי, מתוק אבל משאיר את הפה יבש. מעט טאניות שמקורה אני מניח בחומצה המאלית ולא כל כך בתפוחים עצמם. 7.5 ש"ח לבקבוק של 330 מ"ל. זול? יקר? באיטליה הוא עולה 1.41 יורו.