חדשות טובות מתבור

או יותר נכון: חדשים טובים מיקב תבור. אריה נשר והע' יינן אמיר שריג מציגים יינות חדשים לקראת פסח ושמים דגש על הלבנים שבחבורה. מהפכה תודעתית? כן, אבל בסיפור הזה, את ההצגה גונבים הכרמים

אני אוהב את העבודה של יקב תבור: זהו יקב שגדל במהירות רבה, נטע לא מעט נטיעות כרמים חדשים מאז 2008-2009, ובשקט-בשקט הוא עושה. נכון, שלצד הצלחות (סוביניון בלאן גיר, פנינים ועוד) יש כמה וכמה אי-הצלחות, אבל דברים נעשים. חדשים, שונים ומעניינים. היינות החדשים שהציג צוות היקב ממשיכים קו ענייני ו'שתי', אבל דואג בכל זאת להכניס כמה דברים מעניינים בדלת האחורית.

לפני שנה בערך הציגו תבור את הקונספט של יינות 1:XXXXX – אחרי סדרת אדמה (הצלחה – למרות שלא ברזולוציה אליה ירדו, ומיד עוד בסוגיה) ו"אדמה 2" (פחות הצלחה), באה הסדרה הזו, שבה מכונים היינות על פי מספר הבקבוקים שנעשו מהם. תחת הקונספט הזה יוצא לשוק הלימיטד קברנה סוביניון, מבציר 2009. השם שניתן לו השנה הוא 1:11,000. לא הרבה בקבוקים, ביקב שעושה מליון בקבוקים בשנה, ובהחלט יין פרמיום – גם באיכות – במחיר נמוך יחסית למיצוב שלו: 145 ש"ח בלבד.

מיכל אקרמן, האגרונומית של היקב, ומי שאחראית במידה רבה לרוח ההרפתקנות שנכנסה בו – 22 דונם של רוסאן, בין השאר – הציגה את היין הזה מזווית הכרמים, תוך שהיא שולחת אותנו לחפש בגוגל: "חפשו תצורת בר כוכבא", היא אמרה. "תגלו, שעל אדמה בתצורה הזאת לא מגדלים שום דבר, ובטח שלא כרמים ליין. אפילו לא כרמים ליין."

אז מסתבר שמדובר בתצורה גיאולוגית של קרקע עשירה במיוחד בנומוליטים. עכשיו תשאלו: מה זה נומוליטים, מה אתה רוצה שוב מאיתנו, ומה הקשר בין נומוליטים ויין? אם לא תשאלו – א' – לא תדעו, וב' – אתם מוזמנים לקפוץ ישירות לביקורת היין, בהמשך.

הנומוליטים הם יצורים ימיים שחיו (וקרובים שלהם בסביבה גם היום) לפני 30 מליון שנה ויותר באזור שלנו. הם השאירו אחריהם מאובנים זעירים, דמויי מטבעות. אלה נתנו להם את שמם: נומוס – מטבע. ליט – מאובן. אם תקחו אדמה ותעשירו אותה בנומוליטים, יווצר מצב שבו היא תהיה מחלחלת מאוד ולא תחזיק מים. זהו המצב בכרם המדובר.

הפתרון, אומרת אקרמן, הוא השקיה. "כל פעם קצת. מגיעים למצב שבו הגפנים כבר מראות סימני מצוקה, ופותחים את הברז." התוצאות, היא אומרת, מצוינות, כאשר ישנה אחידות בכל הפרמטרים, שנה אחר שנה. האשכולות קטנים והגרגרים אחידים, וכל זה משתקף גם ביינות. אני לא בטוח עד כמה זה קשור במיקום הספציפי הטבעי של הכרם, מהסיבה הפשוטה שהוא מושקה בצורה סדירה ויומית, מה שדי קובע את התפתחות הדברים. גם אם הצמח בעקה, הרי שהוא בעקה אחידה, עונה אחר עונה. יכול היה להיות מעניין לראות את מבנה השורשים של הגפנים האלה, ולהשוות לגפנים סמוכות, שלא שתולות על קרקע דומה.

בכל אופן, התבור לימיטד 1:11,000 קברנה סוביניון בציר 2009 הוא בהחלט יין טוב: יש בו משהו ירקרק, ואז פירות סגולים וטובים. הפה עגול במתקפה, מעט מעושן. טאנינים טובים ומבנה מצוין, עם חמיצות נעימה ולא מעיקה או חדה מדי. סיומת ארוכה, מעט מרירה – תערובת של תפוזים מרירים ושקדים מרים.  שווה בהחלט 145 ש"ח.  100% עץ צרפתי חדש, 18 חודש, בהחלט עשו כאן עבודה נוחה לצריכה.

ליינות האחרים (יין נוסף – בסקירת יינות לפסח):

תבור סוביניון בלאן אדמה גיר 2012
כמו תמיד, סוביניון בלאן טוב מאוד. נעים, שתי מאוד, מעט על הצד המתקתק, אבל רענן. יתאים לכל – ללא ארומות "מסריחות" של סוביניון בלאן, למי שלא אוהב.

תבור ויונייה 2012
15.4% אלכוהול (26.5 בריקס בבציר). לוויונייה יש נטיה לעשות אלכוהול גבוה, והנה זה לפניכם, אבל היין עשוי טוב מאוד: האלכוהול לא מורגש. הוא טעים, פלוראלי מאוד ומתקתק באף ובפה. עם זאת שהוא עגול, יש לו tinge נעים ויבש בקצה הלשון, כשהכל עטוף בטעמים של מעט משמש ואפרסקים. הסיומת יחסית קצרה, עם מרירות קלילה ומשהו מפולפל-יבש בה.

תבור רוסאן 2012
היקב אינו היחיד שמשתמש בזן הזה, אבל אני חושב שזה היין הזני הראשון שיוצא בארץ. שאטו גולן וויתקין שניהם משתמשים ברוסאן לבלנדים. היין מגפנים צעירות – בציר ראשון – שנשתלו עבור היקב ב- 2009, כאשר פתחו את הארץ לשתילים ממקורות חדשים. באף הראשון היין מאוד מעניין: יש בו מינרליות חזקה, פטרולית, מסקרנת. אחריה הרבה מלון ופירות טרופיים ומעט פאזיות בפה. יין לא כבד – לא באף ולא בפה, עם סיומת טובה ויבשה ופירותיות מאוזנת.

תבור גווירצטרמינר אדמה 2012
בלי קצת מתוק אי אפשר, וביין הזה ישנם 15 גרם סוכר. פרי טוב, לא מאוד מתובל, אבל טעים. גווירצ' ישיר, שפוי, בלי גלישה למוסקטיות. הסיומת ארוכה ומתובלת, עם חמיצות טובה. לשתות מאד קר, וללוות במשהו חריף.

לסיום, משהו בענייני 'אדמה' ו'אדמה II': אורן סלע, מנכ"ל היקב, אומר שהם הולכים לשים דגש רב על יינות לבנים, כעניין אסטרטגי. "אנחנו רוצים משהו שיתאימו למדינה חמה, לקיץ, ולשתיה; יינות זניים, פירותיים וטעימים. אולי זה יגדיל את הצריכה בכלל." האם כחלק מהענין הזה, היקב עוזב את הכיוונים הקודמים שלו?

כפי שתראו על המדפים, ישנם כבר הרבה פחות יינות 'אדמה' של היקב. הרזולוציה אליה ניסו לרדת בתבור – בזלת, גיר, טרה רוסה ושילובי זנים שונים – ככל הנראה לא הוכיחה את עצמה. הקהל הישראלי ליינות היקב לא מספיק מעוניין בנושא ומבין אותו ונשארנו עם הסוביניון בלאן גיר ועם הטרה רוסה בקברנה.

אני יכול להבין את הקושי להעביר את הניואנסים הטרואריים בכמויות שתבור מייצרים (לדוגמא: הרוסאן שתול על 22 דונם וזה הרבה יין למכור), אבל מצד שני, אם רוצים להגדיל את המכירה, למה להגביל? יינות 'אדמה II' מיועדים רק למסעדות מסוימות, למשל, או לנקודות מכירה ממוקדות, והשאלה היא אם זה שווה ליקב. האם ההגבלה הזאת למכירה למסעדות בלבד מצליחה כאסטרטגיה, או ששווה היה לתבור לחשוף יותר את היינות המעניינים ולהגדיל מכירות באופן הזה. בסופו של דבר, למה שלקוח יבקש בקבוק יין פרמיום של יקב, שכל מה שהוא רגיל לראות שלו הם היינות הפחות מורכבים. האם המסעדות אכן עושות את המכירה?

חג שמח.