עם טעם של ויסקי ולא של עץ, במגוון שנתונים ובלי התעסקות עם שמות מוזרים שבאים מחדרי השיווק, לוך לומונד אולי לא ינצח את המותגים הגדולים, אבל הוא מעניק הרבה יותר מהם
בסקוטלנד, כמו במקומות אחרים בעולם, יש מזקקות ענק שמוכרות את הוויסקי שלהן – או כזה שהן מייצרות; הן לא ממתגות אותו – כוויסקי מכלים. Bulk whisky . מדובר בוויסקי שבסופו של דבר משווק כוויסקי צעיר, מעין no name, שנמכר במחיר נמוך גם אחרי ששמים עליו מדבקה.
מזקקת לוך לומונד היא אחת מהמזקקות האלה, כאשר בין המוצרים שעשויים להיות מוכרים גם לחובב הוויסקי הישראלי נמצא ויסקי High Commissioner ובוודאי שישנם גם אחרים. לפני שלוש שנים נקנתה המזקקה הגדולה על ידי קבוצת יזמים, שהחליטה שלא לוותר על עסקי ה- bulk, אבל לנצל את הידע ומה שיש במחסנים כדי לייצר ויסקי איכותי, ממותג.
הסיפור של המזקקה מסובך: הוא מתחיל איפשהו במאה ה- 18. מה שיותר רלוונטי לסיפור שלנו היום, הוא המזקקה המודרנית שקיימת היום, באתר לחופו של לוך לומונד, למרות שלא בדיוק באתר המקורי.
לוך לומונד מבוססת על ארבע מערכות זיקוק שונות, שלפחות אחת מהן תוכננה על ידי אמריקאי, מזקק ברבן שהגה רעיון די מחוכם.
- הדוד הראשון הוא דוד זיקוק מנתי 'רגיל', נמוך ושמנמן, שממנו מפיקים תזקיק יחסית כבד ושמנוני.
- הדוד השני הוא דוד גבוה עם צוואר ארוך: מדודים כאלה מפיקים לרוב ויסקי קל יותר, פרחוני, פרחוני. אלא שכאן בא הפטנט האמריקאי: צוואר הקרור מוקף שרוול מים קרים, ובתוכו מותקנים תריסים.
מה שזה יוצר, הוא אפקט דומה במקצת לזה של מזקקה רציפה, שכן האדים מהדוד לא יותאים דרך צינור פתוח, אלא מתקררים מהר יותר, חוזרים לדוד ועוברים זיקוק חוזר (בגדול). את מפתח התריסים ניתן לכוון, כך שאפשר להאיט או לקצר את זמן הזיקוק ובהתאם לכך לקבל תזקיקים בפרופילי טעם משתנים.
- המתקן השלישי הוא מזקקה רציפה, רק שמזקקים בה אלכוהול רק מלתת שעורה ורק עד 84% (מזכיר את מה שניקה עושים ביפן)
- המתקן הרביעי הוא מזקקת grain רציפה, גבוהה מאוד, שבה מזקקים חיטה עד 92%.
מכל הסלט הזה המזקקה מוציאה לא פחות מאשר 13 סוגים שונים של תזקיקים (פרופילי טעם וריח), כך שבייצור מספיק חכם (או ממוחשב) הם יכולים לייצר כל פרופיל טעמים שהם רוצים.
מלוך לומונד מגיעים סוגי הוויסקי הבאים:
אינצ'מורין – Inchmurrin
אינצ'מורין 18 שנה – 490 ₪
מאוד רך, עם notes מובהקים של עץ, אבל מאוד עדין ומשלים – לא שתלטן. יש כאן תערובת של שלושה סוגי עץ: ברבן, מילוי ראשון וחביות שהמזקקה חורכת מחדש בסדנת החביות שלה (חמישה חבתנים שמייצרים, מתקנים או מעבדים חמש חביות ביום).
בוויסקי הזה יש משהו תפוזי מאוד, מלווה בטעמי מנטה יפהפיים. העץ מרגיש 'שחור', קלוי. הסיומת יבשה וטובה מאוד. תמורה מצוינת.
אינצ'מורין 12 שנה– 270 ₪
התמורה הטובה ביותר לכסף שלכם מהמגוון, וכרגיל – מהיישון הפחות 'מבוגר': אף מתקתק רק במעט, מזכיר עוגיות יבשות וקצת תמרים או דבלים. יבש, עם טינט ירקרק וקצת שמנוני. מאוד רצוי להוסיף מים, ולהניח לו לעמוד קצת ולהתפתח.
אינצ'מורין מדירה– 295 ₪
שילוב של עץ אמריקאי ופיניש בחביות מדיירה נותן כאן ויסקי מתוק למדי, עם מרירות של מרציפן באף, קצת פירות קיץ צהובים. הסיומת יבשה וטובה. הייתי מציע קובית קרח, אבל ממש לא חובה. תמורה טובה.
בנוסף על אלה, אני ממליץ יותר מאשר בחום, לחפש את הביטויים החדשים של המזקקה, שלא יגיעו ארצה:
אינצ'מואן 12 שנה: גרסת PEAT של ה- 12 שנה, עם טוויסט: זה לא רק שיש כאן כבול (שמגיע אגב ממרבצי הכבול של אברדין, המקום שממנו קונות גם מזקקות איילה את הכבול שלהן), אלא שבמזקקה עובדים כך שהם יכולים לקבל ביטויים שונים של הכבול שבו משתמשים, ואז לזקק אותם: כבול קצת חריף – מעין פלפל לבן, קצת מתוק – גפרורי וקצת מדיצינלי. אחרי שמפרידים לך בין הגוונים האלה, אתה פתאום מתחיל לריח אותם; עניין די מגניב.
אינצ'מואן 1992: גם זו גרסת כבול, נקרא לזה ככה. התזקיק הוכנס לחביות בשנת 1993 והבקבוק נעשה לפני כחודשיים. ויסקי מדהים, שיימכר רק במזקקה או דרך סוחרים נבחרים, בכ- 200 יורו (בלבד, אני מעיז לומר). ריחות של אורנים, שמזכירים משהו מעולם הג'ין בכלל. הוא שמן ובעל גוף מעולה.
ואגב, כל הוויסקי מכיל 46% אלכוהול וצפונה. הכל סינגל מאלט כמובן, אם לא הייתי ברור.