ויסקי בחלל

ארדבג פרסמה ניסוי שהיא מקיימת ובמסגרתו היא בוחנת את השפעת כח הכבידה על התיישנות הוויסקי. איך? פשוט מאוד: היא שלחה ויסקי צעיר לתחנת החלל הבינלאומית, שיתיישן לו שם

לד"ר ביל למסדן, המסטר דיסטילר של גלנמורנג'י וארדבג, כנראה שמשעמם באמת. מסתבר שלפני כחצי שנה, באוקטובר 2011, הוא שלח דוגמאות של ויסקי ארדברג צעיר לתחנת החלל הבינלאומית. הוויסקי (למעשה או דה וי) הוכנס למכלי זכוכית קטנים, ועורבב עם גרגירים של עץ אלון חרוך, מחביות. דוגמאות מקבילות של ויסקי, שהוכנו באופן דומה, הושארו במחסן מספר 3 של ארדבג, כאן על כדור הארץ, לשם השוואה.

אני יכול לתאר לעצמי את יושבי תחנת החלל, שגם ככה בטח קשה להם – הייתי יוצא שם מדעתי שש שניות אחרי שהייתי נרגע מהתקף הקלסטרופוביה – מסתכלים על האלכוהול הזה, שהביאו להם במטען, ישר מבייקונור, או מאיפה שזה לא יהיה, שמרימים היום טילים לתחנה.

"שנפתח את זה?" "נשים שם מים?" "הכי טוב – נשתה ותשתין פנימה…" "לא יכלו להביא גם משהו בשבילנו, הקמצנים הסקוטים?"

המחקר אמור לא רק לבדוק את אופן ההתישנות של הוויסקי בחלל – אולי למשימות ארוכות ומשעממות במיוחד למאדים ומקומות כגון דא – אלא גם את ההנהגות של טֶרְפֶּנים והאופן שבהם הם משתנים במהלך הזמן. טרפנים הם מולוקולות ארוכות ומוכרים לא רק בוויסקי: בטא קרוטן הוא סוג של טרפן, וגם גומי ושרף עצים מכילים הרבה טרפנים.

ועל זה נאמר: "'פידיך כבר היו עושים מזה מהדורה מיוחדת."