אני שואל את עצמי מה יהיה בשנה הבאה, אם מורגן דהלהרוש, מנהל הייצוא של דומיין בושארד, לא יגיע ארצה. איך נדע שהקיץ הגיע, ותור היינות הלבנים נשמע בארצנו?
ובנימת הסבר: כשהתחלתי לכתוב את הכתבה על טעימת יינות פברה ובושארד, גיליתי שלא הייתה כמעט שנה מהשנים האחרונות, בהן לא כתבתי על היקבים האלה, על חלקות הכרמים המיוחדות שלהם או על היינות שלהם.
קרטסאוס: איך הוא קשור ליין לבן???היות והשקעתי מאוד בשנים האחרונות, וכתבתי כתבות ארוכות עליהם, לא אלאה אתכם הפעם. למען המבואות והרקע ההסטורי/גיאוגרפי/טרוארי, אפנה אתכם לכתבות הקודמות שלי. יש בהן גם רשמי טעימה של בצירים קודמים. אם יש לכם טיפת זמן, פיתחו את הדפדפדנים שלכם ובוודאי תמצאו בדברים הבאים רוב עניין (לפחות יותר עניין מאשר בדיון האם יש או אין יוצרים מזרחיים ראויים לשטרות כסף). בין לבין אביא את רשמי הטעימה שלי.
ויליאם פברה: טעימת שבלי, ובה גם רקע לנושא הטרואר. מקור הגיר באדמות השונות, ענייני אופנות יין וכו'. כאן תמצאו את הסיפור המלא על ויליאם פברה עצמו (עדיין בחיים ועדיין בעניינים, מסתבר) ותוכלו להבין מה הקשר בין יצורים מצוירים, דינוזאורים ויין.
סיכום, לפני שאתם צוללים לרשמי הטעימה המפורטים שלי?
יין לבן ב- 95 ש"ח – מצוין, במחיר 'ישראלי' לחלוטין. יין לבן אחד בן חמש – מצוין. עוד יין לבן אחד (בלנד של חמש חלקות פרמייר קרו) מעולה, ויין אדום אחד שאתם יכולים להביא לבר מצווה של הילד שלכם, בהנחה שהוא עדיין בשלבי תכנון.
דומיין ויליאם פברה St. Bris 2010
סוביניון בלאן טוב, בהחלט לא שגרתי. אף מאוד טוב ומעניין. בפה יש חמיצות נעימה. זהו לא יין "פריך", אבל יש לו בשלות טובה וטעמים ארוכים בפה. 95 ש"ח – בלבד, הייתי אומר.
דומיין ויליאם פברה Chablis 2011
מינרלי-פלינטי. שרדונה מאוד "קר". הפה עגול יותר מהאף, קצת במפתיע. גוף בינוני (-). היין קצת "מתנדנד" לטעמי בין האף והפה, שיש בו מעט מדי חמיצות אולי. 125 ש"ח.
דומיין ויליאם פברה שבלי גראנד קרו Vaudesir 2008
טעימה חוזרת של היין – הטעימה הקודמת הייתה ב- 2011. מצוין. האף ממש צעיר לבציר שלו. הפה יוצא מהכלל, עם מינרליות טובה ועוצמתית, חריפה. הוא יבש, ועם זאת עגול ומצפה את הפה בטעמי אשכולית-לימון ארוכים. 400 ש"ח.
מכאן אני מעביר אתכם לדומיין בושארד עצמו. האמת, שהטעימה ב- 2011 הייתה של יינות חלקת ישו התינוק – Vigne de l'Enfant Jésus. הסיפור מעניין למדי והסטורי (ואפשר לקרוא את כל דברי המעשה כאן), אבל הפעם לא היו מיינות אלה. במקומם, קיבלנו כמה יינות שמבצירים קודמים שלהם טעמנו עוד בשנת 2008. חלק מרשמי הטעימה הקודמת של היינות האלה תוכלו למצוא כאן, באתר ההוא בו כתבתי בימים בהם הייתי צעיר ויפה.
Bouchard Bourgogne Rouges Couteaux des Moines 2011
115 ש"ח קונים לכם כאן יין אדום חביב, מאוד חביב, עם פה קל, רענן וטאני רק במקצת. קצת סוכר קרמל בטעם, אבל בהחלט לא נורא.
Bouchard Savigny les Beaune Les Lavieres Premier Cru 2010
האף מצוין – הרבה פרי, כהה, סגול-שחור, ומאוד נעים. הפה אלגנטי אבל טיפה חסר. מפולפל בסיומת עם חמיצות עדינה – טיפה אולי עדינה מדי. 200 ש"ח.
Bouchard Beaune du Chateau Blanc Premier Cru 2010
יין מקסים. יש בו משהו לימוני, שמזכיר את הלימון של סוכריות גומי; משהו שיש בו מתיקות קלה עם הארומות והטעמים החמצמצים והמרעננים. הפה מוצלח מאוד וזהו יין לשתיה כשהוא מקורר היטב. 210 ש"ח – שווה.
Bouchard Meursault Les Clous 2007
האף מורכב וטוב, מלא מינרליות. טיפה מחומצן, אבל טוב.
Bouchard Mearsault Genevrieres Premier Cru 2010
מתיקות עץ, מתחתה אשכוליות וליים. האף מאוד פלוראלי ופתוח. בפה קצת מינרליות וחריפות עם סיומת מהנה מאוד וארוכה. 380 ש"ח. לקנות ולשמור שנתיים-שלוש.
Bouchard Corton Charlemagne Grand Cru 2010
פצצה של יין (כתבתי 'בנזונה', אבל לא נעים). ממוקד מאוד, אף טוב – עשיר ומורכב. העץ מצוין – לא משתלט על היין בשום צורה; מלאכת מחשבת ממש. הפה עגול, עשיר ודי קרמי. יחסית לכמות העץ ביין – משהו כמו 20% עץ חדש – הוא באמת עשוי פנטסטי. הבאג היחיד? 700 ש"ח.