צהרים בויינברג, בר היין ברחוב בן יהודה 106, היה יכול להיות קצת יותר השקת היין החדש של סוסון ים – צ'פלין 2012 – שנערכה ממש דלת וחצי ליד מסעדת ויינברג, הייתה תרוץ חביב לעבור לנשנוש בבר היין. אני לא יכול לומר שהצטערתי, אבל אני כן יכול לומר שכבר הוצאתי 120 ש"ח בצורה חכמה יותר בחיי.
ויינברג הוא מקום חביב לתפארת: הגודל והאווירה מזכירים מאוד את 'פסטה מיה' שברחוב וילסון ולו לא הייתי יודע אחרת, הייתי יכול לחשוב ששני המקומות עוצבו בידי אותו אדם. העיצוב בסיסי, ביתי ומזמין מאד ומשדר חמימות וכפריות מהסוג שאהוב עלי.
ויינברג חוגג בימים אלה חמש שנים. בכל מה שקשור ברשימת היין שלו, המקום היה ונותר משופע ביינות מהמגוון של 'הכרם' וכמעט שאין בו ייצוג ליקבים או למקורות אחרים. זה לא שחסר מה לשתות וזה לא שמחירי היין בשמים, אבל אל תחפשו כאן בוטיקיות כלשהי או מציאות בנוסח שבר יין אמור להתגאות בהן. המקום, כך נראה, מיועד למי שרוצים כוס יין (יש מגוון די גדול בכוסות), אבל באים יותר בשביל האווירה והמיקום ופחות בשביל ה-ויינטוק.
מבחינת האוכל היה מאכזב: הזמנו "קסרול שרימפס מולים וקלמרי ברוטב חמאה לבנה ופוקצ'ה" (58 ש"ח) שהיה קטנטן ומאכזב. הרוטב היה דליל ופירות הים היו דלילים כנ"ל. מה שכן, הלחם שהוגש ליד היה חם וטעים. פוקצ'ה זו לא הייתה, אלא פרנה – לחם מרוקאי – ממנה אחרת, אבל כנראה שטוב שכך.
ההזמנה השניה היתה של סנדוויץ' קורנדביף: כריך בלחם דגנים שאמור להגיע חם. חם הוא לא היה וגם לא היה גדול או מעניין במיוחד. פרוסות הקורנדביף היו אנמיות למדי, ממש כמו הלחם שבו כורכו. סלט הכרוב ולא כרוב חמוץ אלא קולסלואו, היה מתקתק. סיכום? 45 ש"ח של סתם סנדוויץ'.
סיכום: 120 ש"ח כולל טיפ. לא משהו.
ויינברג
בן יהודה 106 תל אביב
צמחונים: יש
נכים: יש
שירותים: יכולים להיות נקיים יותר
אווירה: נחמדה
שרות: אדיב וחביב