ביקור ביקב הרי גליל: סיבוב בכרמים, טעימה של 10 יינות שונים, קצת סדר בדברים והמלצות ברורות
יקב הרי גליל מייצר כיום כ- 1,200,000 בקבוקי יין בשנה, ולמרות שזה ככל הנראה סוג של שיא בייצור, שלא יחזור, הרי שעדיין מדובר ביקב גדול. וכמו בכל יקב גדול, גם ביקב הזה יש יינות מאסה לצד יינות ממוקדים או יקרים יותר, רק שלא ברור כל כך (לי, לפחות) מי נגד מי ומי הוא מה: 22 תוויות שונות ספרתי, וכולן נראות אותו דבר.
ממש יום אחד אחרי חימום גזרה צפונית קצר (שאולי עוד לא הסתיים, בזמן שבו אני כותב את הדברים האלה), עליתי ליקב שנמצא סמוך לקיבוץ יראון. הרעיון היה פגישה עם מיכה ועדיה, היינן הראשי, סיבוב בכרמים, ביקור ביקב לראות מה השתנה וטעימה מתוך מגוון מהיינות שלו.
בכרמים של יקב הרי גליל
היקב הוא אחד מהיקבים ה'טרואריים' ביותר בארץ, בוודאי כאשר מדובר על יקב בסדר גודל כזה: כל הענבים שלו מגיעים רק מכרמים בגליל העליון, כאשר מתוך 1,200 דונם, 500 נמצאים בשליטה ישירה של היקב, והשאר בהסכמים. זה היה לכן רק טבעי, שרוב השיחה עם מיכה ועדיה נסבה על מה שהוא והצוות שלו עושים בכרמים, ועל מה הם עובדים בשנים האחרונות.
היקב נושא את דגל הקיימות כבר כמה שנים: הרבה מהעבודה בכרמים נעשית על מנת לשמור עליהם נקיים מחומרי הדברה ודישון מלאכותיים, למשל. יש שימוש רב מאוד בקומפוסט ובמיצויי קומפוסט, בדשנים שמקורם בפסולת צמחית וכו'. היקב מפיק חשמל וכח (קיטור) מהשמש, ממחזר כל מה שהוא יכול ומעבד את השפכים שלו במקום, על מנת לשמור על סביבה נקיה ככל האפשר. מהבחינה הזו, אני לא חושב שיש דומה לו בארץ.
ועדיה אומר שהעניין הסביבתי והקיימי לא נעשה רק לשמו: "אני רוצה להגיע למצב שבו אני עובד עם גפנים בנות 30 ו- 40 שנה," הוא אומר, "בניגוד למצב היום, של גפנים בנות 15 שנים לכל היותר. מצב כזה אפשרי רק בגפן בריאה."
כשאני מזכיר את עניין הווירוס, שמן הסתם מקצר את החיים לכולם, הוא אומר שהווירוס תוקף יותר גפנים לא מאוזנות: "אם הגפן בריאה, היא פחות רגישה להרבה דברים, כולל הווירוס. מצב החמצון בקרקע חשוב מאוד לקליטת מינרלים שונים, ואם האדמה מאוזנת אז יש בקטריות ויש חרקים וכד' ואז גם הגפן בריאה."
"החשיבות לבריאות הגפן גבוהה מאוד כאשר היא צעירה." אומר ועדיה. "אנחנו שואפים לבצע הרבה מפגשי כורמים, שבהם אנחנו מסבירים את החשיבות לאזן בין מה שרצוי שיהיה בכרם והמצוי באזור. סקרנו צומח וחי בממשקים ביננו לבין הסביבה, ואנחנו עובדים כדי לשכנע כמה שיותר "לפתוח".
אולי משהו ברוח הימים האלה.
מהגפנים – ליין של הרי גליל: רשמי טעימה
ועדיה לא לבד ביקב. בשנת 2009 הצטרף אליו בועז מזרחי אדם, בתור יינן. מזרחי-אדם עזב בשנת 2018 (כיום הוא יועץ ללוטם וליקב נטופה), ובשנת 2018 החליף אותו מייקל אייברי; היינן יליד אוסטרליה שהגיע ליקב רמת הגולן, נכווה (בכל מיני דברים) ונשאר בארץ. אייברי היה בחופשה באוסטרליה, "נתקע" שם, וחזר כמה ימים לפני הביקור שלי, לבידוד.
השניים מחלקים ביניהם את העבודה (כרמים-ביצוע שוטף) אבל אייברי גם יוזם, אומר ועדיה: "אנחנו שואפים ליצור יין בעל זהות גלילית, נגיש ומזמין, ולא מחפשים את המתוחכם, בהכרח. אנחנו כן רוצים יינות שמתאימים לאוכל המקומי ועושים יין מתוך מחשבה גם על כך."
ברשמי הטעימה הבאים אנסה לעשות גם סדר בכל הסדרות והיין של היקב.
- הסדרה הבסיסית "הרי גליל", שבה יינות במחירי סופר; כ- 40 ש"ח.
- מעליה נמצאת סדרת "גליל": יינות במחירים של 60 – 70 ש"ח. אין כאן מחויבות לבלנדים מסוימים או זנים מסוימים, גם בתוך היינות: "אלה" יכול להיות בשנה מסוימת בלנד אחד, ובשנה אחרת – שונה, כך שהלקוח לא באמת יכול לאמץ יין מסוים כיין מועדף. חלק מהיינות יועדו לשוק הקר (מסעדות, בתי מלון), אבל עכשיו נמצאים למכירה גם בחנויות יין.
- "יינות הדגל": כאן קיימים כמה יינות 'יראון', בלנד אחד שנקרא 'מירון' ומספר יינות כרם יחידני. למה לא לקחו את כל היינות האלה ושמו אותם תחת השם "יראון" (ואז "יראון אדום" או "יראון כרם הסלע"), אני לא מבין, במיוחד שיינות הכרם היחידני הם לא אחידים בבלנד או בזן שלהם, בכל שנה: כרם יפתח, למשל, הוא כולו פטי ורדו בבציר 2017, ולפני כן היה מרלו.
ועדיה, אגב, מגדיר את יינות הכרם היחידני בתור "תוצאה של דיאלוג עם כורם, לא עם זן או עם כרם. זה דיאלוג עם המקום כאשר הכורם והיינן הם חלק מהעניין." מסובך? כן, אבל מקורי.
הרי גליל יינות לבנים וקרים
הרי גליל לבן 2019
הלבן הבסיסי של היקב (ש- 90% מהתוצרת שלו היא יין אדום), והוא בלנד של ויונייה וסוביניון בלאן. סופר ארומתי, מאוד 'ויונייה', שמקבל אופי של סוביניון בלאן רק בפה, בעיקר בתחום החומציות. גוף יחסית מלא, עם נגיעה בלבד של מימיות במתקפה. לא להניח לו להתחמם יותר מדי, אבל אם כן, הוא מוציא הרבה משמש. (89)
גליל סוביניון בלאן 2019
חומציות מצוינת. יבש וכמעט טאני. מוציא אשכוליות וצדדי הדרים אחרים. שתי מאוד ו'קולינרי' מאוד. (90).
יראון לבן 2019
פחות אהבתי את היין בטעימה אצלי, כאשר נשלח אלי. הוא לא היה מאוד ייחודי, אבל כבר עבר זמן מאז. כאן, עדיין, העץ יחסית מודגש ואין ליין ייחוד כלשהו שמצדיק את הייחוס שלו, לטעמי. למרות זאת הוא יין טוב מאוד: שרדונה עם אופי תפוזים בשלים, נגיעה ירקרקה ופה מאוד רך, אלגנטי. נראה לי שהוא צריך יותר סבלנות וזמן. (90)
גליל בלאן דה נואר 2019
היין עשוי מגרנאש. שקוף ממש – לא הייתם יודעים שהוא עשוי מענבים אדומים. הפה עדין, החומציות טובה והוא יבש. זהו אפריטיף טוב, אבל הייתי כן רוצה לקבל יותר מהאופי של הזן האדום: בלעדיה הוא חסר את המורכבות שיש לְיין, גם ליין לבן. וזה לא תחליף ליין לבן קל, כי זה משהו אחר. (87)
יראון רוזה 2019
בלנד של גרנאש, ויוניה וסירה, חלק בתסיסה קרבונית. אף סגור, פה עגול, קצת כבד. חומציות גבוהה. רוזה עם טוויסט של 'משקל', בלי להיסחף ל'ישראליות' פירותית כבדה. (87)
הרי גליל יינות אדומים
גליל גרנאש 2017
יין שהיה שמור למסעדות בלבד, עד משבר הקורונה של 2020; ולא רק למסעדות, אלא לארבע ספציפיות. הצבע צלול, אופייני לזן. האף מאוד יפה: יש בו דובדבנים ופרחוניות, אבל גם משהו 'דמי – בשרני' מרתק ממש, שהזכיר לי נקניק רו שמן. הפה מצוין: טאני, עם חומציות טובה מאוד, והוא משלים יפה את הצדדים המתקתקים של היין. תמורה מצוינת ל- 65 – 70 ש"ח שלכם. (92) 2020-2025
גליל אלה 2016
סירה, ברברה ופטי ורדו. האף עדין-סגור. הפה טאני, אבל בעדינות, עגול ובעל חומציות טובה. הוא רזה ומהודק יחסית. (90) 2020-2023
הרי גליל מירון 2017
16 חודשים בעץ, חלקו חדש. יין מצוין למי שמחפשים יין בעל ארומות ואופי 'קלאסי', על גבול המרשים: האף כהה, עמוק, "סגול'. הפה בעל טאנין מצוין, עגול ולא עמוס. משאיר נגיעות של פלפל שחור קל והוא מאוד יציב בכוס. (90) 2020-2025
הרי גליל כרם יפתח 2017
עשוי 100% פטי ורדו, על הצד הקר והרזה יחסית של הזן. לצד פרי סגול, יש כאן ארומות של תה ירוק. הפה טאני כבר במתקפה, אבל עגול וקטיפתי; מלא למדי, אבל חד וחומצי. (91) 2021 – 2027.
הרי גליל כרם הצוק 2017
היין הזה צפוי לצאת לשוק בספטמבר הקרוב; סירה מכרם במנרה. זהו סירה על הצד המתוק קצת, באף, אבל הפה לא מלא ולא עמוס. בעל חומציות מאוזנת מאוד ודיוק. (90) 2021 – 2025 (טנטטיבי)
הרי גליל כרם משגב עם (2016). היה בין יינות מומלצים לראש השנה שלי, לפני כשנה.