החזיר השוביניסט שבי חייב הפעם לצאת. פשוט, כשמרימים להנחתה, הוא – כמו כל חזיר שוביניסט – חייב להגיב ולהנחית. אי לזאת ובהתאם לכך, כותרת המשנה של הטעימה הפעם היא: "הרי גליל: הגברים משתלטים על העניינים"*
הרי גליל, עד לפני זמן לא רב יחסית, היה מבוסס בעיקר על ניהול נשי: מלבד היינן, כל שכבת הניהול היתה מורכבת מנשים. האם זה משנה? אני מניח שלא, אבל מה שכן קורה הוא שנראה כאילו עושים קצת סדר בעניינים, כזה שיקל על הצרכן למצוא את היין האהוב עליו.
ליקב יש לא מעט תוויות ולא מעט יינות. עד עכשיו, האמת, קצת קשה היה לדעת מה שייך למה ומי נגד מי. עכשיו עושים קצת סדר, וביקב משיקים סדרה חדשה בשם 'גליל': סדרת ביניים בתוך שלוש סדרות:
– הסדרה ה'צעירה', שמכילה יינות שלא עברו התישנות בעץ. בינתיים היא תחת אותן תוויות מוכרות, מחולקות לשניים וכסופות בחלקן (שכנראה יוחלפו)
– סדרת 'גליל', שבה היינות שאזכיר מיד, בתוספת שלושה שלא טעמתי עדיין – סדרה למסעדות וחנויות יין
– סדרת הדגל, שבה אביבים, מרון ויראון
לכבוד הסדרה החדשה, המחירים, עד כמה שהם סבירים, עלו טיפה: אם התרגלתם למצוא את הקברנה-שיראז בסדרה הצעירה במחיר יחסית נח, עכשיו יעלה יין דומה מאוד מחיר של 70 ש"ח. זה אסון? לא ממש, בעיקר שיש הרבה יינות אחרים, במחירים גבוהים יותר, שיהיה להם קשה להתמודד עם האיכות שלו.
סדרת 'גליל', אומרים ביקב, היא מחווה למקום ולאזור, עם תקווה למצוא את אותם מאפיינים אזוריים, בעתיד. התוויות מציגות את הכרמים השונים, הן רעננות וקלות.
הרי גליל סוביניון בלאן 'גליל' 2011
חמצמץ ונקי מאוד, מאוד רענן ומלא ירוק של תפוחים חמצמצים. הסיומת די ארוכה, מאד עזה וחריפה אפילו. היין משאיר את הפה עם טעמי הדרים טובים, משולבים במשהו שמזכיר דווקא מנטה. 55 ש"ח בלבד.
הרי גליל פינו נואר 'גליל' 2010
איכשהו – לא ברור בכלל למה – נזכרתי באח בכור של היין הזה, בציר 2004, שעשה עוד גבי סדן. משום מה בראש היה לי סוג של דמיון בין שני היינות האלה, ונאלצתי להכנס לוואינט כדי למצוא את רשמי הטעימה דאז.
אחסוך לכם את שבירת החרם, בעקבות פיטורי העיתונאים המתאגדים, ואביא את הדברים כאן (הם נכתבו ב- 2007):
"הרי גליל פינו נואר 2004" (אזל, באופן פורמלי) – היין היה 10 חודשים בחביות. הוא בעל צבע סגול כהה, צלול ומבריק ומניסקוס גבוה. אף אופייני למדי, מאובק, אדמתי, עם מעט פרחים. עשבוני, מלווה מתיקות מסוימת. פה חלק, מעט כהיל ומתובל מאוד. סיומת מרירה, קצרה ומעניינת. הטאנינים עדיין מורגשים, אבל over all היין כבר קצר ולא מלא. אפשר להגיש מעט קר. אם קניתם ושמרתם – זמן להגיש.
אז בשביל מה הבאתי אותו? קודם כל, בגלל שזו מצווה להביא דברים בשם אומרם. דבר שני, בגלל שזה נחמד לראות את הדמיון שבין שני היינות, שלא בהכרח מגיעים משתי חלקות זהות. גם אם כן, צריך לאמר, שהפינו נואר ה'חדש' הוא מחלקה שעברה דילול יבולים של 30%, ונמצאת תחת 'שליטתה' של זלמה לונג:
בציר 2010: אף מתקתק, עם קצת עץ יפה, לא חדש. האף מאוד פרחוני, די קל. הפה קצת יותר כבד, מפולפל-ירקרק, עם חמיצות טובה וטאנינים מורגשים. טיפה אלכוהולי בסיומת וחד. טאני למדי וקצת מינרלי, אפילו מלוח. 70 ש"ח לצרכן. פינו נואר מוצלח מאוד!
הרי גליל אלון 2009
בלנד שמזכיר מאוד את הקברנה סוביניון- שיראז מהסדרה הצעירה של היקב. חבל שהוצא ממנה, אבל נו, אנחנו לא כאן לשם שמיים. בסדרת 'גליל' יהיה ליין הזה אח – או שמא יש לאמר 'אחות'?
'אלון' הוא היין היותר "גברי" בין שני בלנדים בסדרה. הבלנד – ממסך – השני יקרא 'אלה', והוא אמור להיות נשי יותר ורך.
ה'אלון' מכיל 46% קברנה סוביניון, 42% סירה, 9% פטיט ורדו, 3% קברנה פרנק, ומרגיש מאוד קברנה סוביניון, ומאוד מרוכז: בפה יש בו הרבה עצמה וחמיצות, שמתגברת קצת בגרון. בסופו של דבר, עם מתיקות הפרי והרוחב, הוא מאוד עגול, אפילו ללא רכות. ישנו בו משהו 'יראוני', ואפשר בהחלט לכנות אותו 'בייבי יראון', אם רוצים. כך או אחרת, הוא יתן פייט טוב מאוד לאסמבלאז' 'ריחן' של ברקן, שגם הוא מזכיר יין אחר של היקב – קברנה סוביניון מצוין אחר, בסדרת אלטיטיוד. ההבדל בין שני היינות האלה – של הרי גליל ושל ברקן – הוא במחיר: 20 ש"ח לחובת היין של ברקן.
זהו. לסיום אזכיר שמלבד ה'אלה', צפויים שני יינות נוספים ב'גליל': ברברה – שמלשינים עליו שהוא בהחלט לא רע, ו-ויונייה.
*אה, ולהגנתי אני יכול לאמר שכתבתי "משתלטים על העניינים", ולא "לוקחים את העניינים לידיים".
צילום: חגית גורן