בצירים חדשים ליינות הביניים של יקב הרי גליל, עם הצלחה מסוימת
סדרת היינות "גליל" של יקב הרי גליל הושקה בתחילת השנה – אי שם בפברואר – ובה היו אז סוביניון בלאן, פינו נואר ובלנד בשם "אלון" שהיה מבוסס על קברנה סוביניון וסירה, עם כמה אחוזים של פטיט ורדו וקברנה פרנק. חצי שנה עברה, והיקב מוציא שלושה יינות חדשים: אלון – מבציר 2010, פחות או יותר באותו הרכב זני – ושני יינות שלא הוצגו בפברואר:
אלה – בלנד אדום שאמור להיות "רך יותר" וגליל ויונייה, שאמור להיות, אהמ, ויונייה.
הרי גליל גליל אלון מודל 2010 פחות מוצלח מזה של ההשקה (בציר 2009). חוששני שהפעם מתיקות הפרי והעץ נותנים את הטון, במקום העוצמתיות החביבה שהיתה ליין מבציר 2009. כעבור יום בבקבוק הפתוח לא נשאר מהיין הרבה, אבל לזכותו ייאמר שהיתרה נצרכה בזריזות ליד השולחן, ולא נותר ממנו זכר. סיכומצ'יק? יין נחמד, מאוד 'ישראלי' ומאוד straight forward.
גליל ויונייה 2011: עדיין, זה לא ויונייה קלאסי. מצד שני ליין יש אמירה וקיק אמיתי, ומתחת למתקתקות הפוסט שרדונאית, יוצא בכל זאת משהו שונה. הוא יין אמנם קצת כבד, אבל כזה שבהחלט יש לו מקום ועונה. אפשר לקרר אותו היטב, ואז להקל אותו קצת, או להניח לו דווקא להתחמם בכוס, ולקבל יין מעט רחב, מצד אחד, אבל עדיין עם חמיצות טובה ואפילו חריפות. קצת דבשי, מעט עצי, אבל יין לבן שמתאים לארוחה קצרה ולאופ-זיצן של אחר כן. מחיר? 50 ש"ח. סבבה.
גליל אלה 2010: הבלנד החדש, זה שאמור להיות הרך יותר והמעודן יותר. הפלא ופלא, הוא אכן כמעט כזה: בלנד של סירה וברברה, עם אחוזים בודדים של קברנה פרנק ופטי ורדו, שנותן משהו ירקרק, קצת מעושן ושוקולדי. הפה עם חמיצות גבוהה – כמו שני היינות האחרים – שנשארת רק אחרי שהרכות של היין מתפוגגת ועוברת. יש פה פלפל שחור טוב, טאנינים הדוקים למדי ושארית אלכוהול ומרירות שוקולד תפוזים, בסיפא. לא רע בכלל, אם גם צעיר במקצת.
סיכום? גליל היא סדרה של שישה יינות שנותנת פייט יפה בתווך ה- 70 ש"ח (אדומים), שהיא הקטגוריה אולי הקשה ביותר בעולם היין הישראלי.
