אלדד לוי בא עם הרעיון, והוא, כץ, בן עמי, שפיגל, פאר וגל-כהן מימשו, ונהיה ערב מרגש, שאני לא בטוח שבתעשיות אחרות היה מתממש
אפשר לאמר הרבה דברים על תעשיית היין המקומית. ביצה, שמיצה, השמצות… רינונים כאלה ואחרים ומלחמות קטנוניות על טון ענבים או כמה שורות בכרמים, שמישהו נתן להן פעם שם. אבל מדי פעם, החמימות האמיתית של הענף הזה יוצאת החוצה, ואז אתה יודע שיין, בכל זאת, זה לא רק ביזנס. כן, היו והתנהלו כל מיני דברים מאחורי הקלעים של הערב הזה, צוחצחו חרבות ואינטרסים עתידיים. נאמרו דברים והוחלפו מילים, אבל בסופו של דבר, רוגוב זה רוגוב: יש רק אחד, וככל הנראה ככה זה גם ישאר.
מישהו לידי התחיל לחפש מי לא הגיע. אחר התחיל לספור, או אמר משהו על מספר האנשים שהיו באירוע, יחסית לערבי הגאלה של 'אשכול הזהב'. אני לא חושב שזה בכלל מדד להשוואה, או שצריך היה להשוות. בכל מקרה, נאמרו בו אותן הבדיחות השחוקות על טיל לו ינחת במרכז האולם בערב הזה, וימחה בו במקום את כל עולם היין הישראלי. בדיחות שהזכירו לי שרוגוב תמיד אומר שברוב היקבים שונאים אותו, בגלל הביקורות שאותן הוא כותב. הציניקנים יגידו אחרת, אבל לי נראה שברוב היקבים אוהבים אותו, ומעריכים אותו, יותר מכל. ג'וליאן בארנס כתב: "God might prefer the honest doubter to the sycophantic chancer." אני חושב שעם כל הציונים הגבוהים שלו למשל – והוא אולץ להצטדק פעם או פעמיים – עדיין, רוגוב הוא מאותו סוג שלא רק אלוהים מעדיף.
כן, אז ברור שיש עליו ביקורת (שהוא רואה בה סוג של מחמאה): עם העישון, עם כל הטעויות, עם כל היינות שלא היו קיימים מעולם, ובכל זאת מופיעים במדריך, ועם הבלנדים הטנטטיביים שרוגוב עשה לא פעם בראש שלו וחילק להם ציונים – אפילו לצד סיפורי מח הקוף המבושל – רוגוב הוא עדיין החרוץ ביותר שביננו, ומוביל ממרחק את הגרעין המקצועי של כתבי היין. אני 'מסייר' לא מעט, ובכל זאת, בכל פעם שבאתי ליקב זה או אחר, תמיד אמרו לי "אה, קופר, רוגוב היה פה רק לפני שבועיים." או חודש, או ממש אתמול. פגשתי אותו פעם על איזה אווירון מהצפון, חוזר אחרי יומיים של סיורי טעימות בכל מיני יקבים זעירים, שרק הוא טורח. הוא גם תמיד מגיע לפני למסיבות עיתונאים – לרוב לפני הזמן. כן, לפעמים זה בשביל לגנוב כמה דקות עם היינן או האורח, בלי שישמעו את השאלות שיש לו לשאול, אבל נראה לי שזה לא מעט גם בשביל הבידול. "אני לא רוצה להיות חלק משום קבוצה." הוא אמר לי פעם, כששאלתי אותו למה, בעצם, הוא לא חבר בשום תא כתבי יין או אגודה מקצועית. לגביו זה רוגוב – וכל השאר.
וכל השאר מקבלים את זה, לרוב, בהבנה.
שמחתי לראות שאנשים שמים חשבונות בצד לערב אחד. בשולחן שלי ישב גולן תשבי, שבינו לבין רוגוב יש מחלוקת עתיקת יומין על יינות שהיו או לא היו קיימים. כשרוגוב עבר ליד השולחן שלנו, גולן הושיט את היד לחיזוק, ויכולתי להשבע, שעם כל החספוס הג'ינג'י עמדה שם בצד גם דמעה. ואתם יודעים מה? ברוח הדברים, זה יכול היה להיות מושלם, אילולא הבקבוק של כרמל שעמד על השולחן שלנו לא היה משועם (קורקי).
בחזרה לעבודה.