יעקב אוריה מעולם לא היה אחד מהייננים השגרתיים בנוף הישראלי. כבר יותר מעשור הוא עובר בין כרמים ויקבים, ועכשיו, כך נראה, הוא מצא את מקומו ואת ה- passion שלו
אחת התופעות המבורכות והמעניינות היא תופעת הייננים הפילוסופים. אני לא יודע מה יש בחומר הזה שנקרא "יין" (אולי זה האלכוהול ואולי החשיפה אליו), אבל רבים מבין העוסקים ביצורו מפתחים או מגיעים אליו עם סדר יום חקרני כלשהו שמוצא את סיפוקו דרך היין.
להבדיל מייננים שיש להם פילוסופיה ייננית, שמשמשת אותם בייצור יין, הייננים הפילוסופים מייצרים ייננות פילוסופית. כלומר, זו הפילוסופיה שמנחה אותם, והיין הוא רק כלי ביטוי, ופחות מטרה. בחבורה הזו אני מונה גם את יעקב אוריה.
יעקב אוריה הוא היום היינן של יקב פסגות. לפני כן היה ב"מדבר" ועוד לפני כן הקים את "אסיף": בתחילת הדרך היה מדובר בסוג של נגוסיאן, כאשר אסיף רכש יינות בחבית מיקבים שונים ובקבק אותם תחת התווית שלו. די מהר נכנסו אוריה והשותפים שלו לייצור יין בעצמם, כאשר היקב עובר גלגולים מגלגולים שונים, עד שכאמור הוא הפך ל"מדבר", שנכנס לסחרור כלכלי (בגלל ענייני כשרות) ונמכר בסופו של דבר למשפחת וולף.
יעקב אוריה נמצא בסוג של חיפוש תמידי. מאז 2003 הוא בענייני יין ומאז הוא לא מפסיק לחפש את מה שהוא באמת רוצה לעשות. למרות התהפוכות הרבות ולמרות הקשיים הוא ממשיך לעשות יין. כמו שנראה, אפילו כשלא היה לו יקב או מסגרת משל עצמו, הוא עדיין המשיך ועשה יין. עכשיו זה נראה כאילו שהוא מצא את מה שיכול לבטא היטב את הפילוסופיה שלו, ואלה יינות כתומים דווקא. ולמה זה?
בגלל הטוטאליות, אני חושב.
אוריה מחפש, מחפש ונובר ותר אחרי הדבר השלם שלו. לאו דווקא המושלם. יש בחיפוש הזה משהו טוטאלי, שישנו גם ביינות הכתומים: "כשהתחלתי לעשות יינות לבנים באסיף, אמר לי איתי להט, ביין לבן תפריד מיד בין המיץ והזגים. זה היה נראה לי מוזר, ולא שלם. למה להפריד בין חלק כל כך משמעותי של הענב לבין המיץ? יש כל כך הרבה דברים על הזג, למה לזרוק אותו? זה כמו שפטרוס יעשה רוזה: בלי הזגים זה לא זה. אין מה שיביא את המכלול והשלם לכדי ביטוי."
יינות כתומים הם יינות שמיוצרים מענבים לבנים, בשיטות בהן מייצרים יין אדום, כלומר בהשריה ארוכה על הזגים, לפעמים עד לסינון היין שלפני הבקבוק. היין שמתקבל – לרוב בגלל הזרעים, ולא כל כך בגלל הזגים דווקא – הוא יין בגוון כתום-ענבר.
קריאה ולא מעט חשיפה לשיטות הייצור של יין גיאורגי הביאו את אוריה למסקנה שכן ראוי ליצר יין לבן על הזגים. כדי להתאים את היין לטעם המודרני הוא מונע את החמצון (על ידי תוספת ביסולפיט), אבל משאיר לו את היכולת לעבור את אותו "עיבוי" גוף וארומות. התוצאה, כמו שנראה, מצוינת ולא שגרתית.
לבנים מתיישנים לצד כתומים צעירים
בערב אחד הציג יעקב אוריה מספר יינות לבנים מהעבר שלו, לצד כמה יינות אחרים. חלק צעירים הרבה יותר וחלק מבצירים ישנים, שאותם הוא מתכוון למכור תחת תווית שלו – יעקב אוריה. היינות האלה הולכים כולם להיות יינות כתומים, זניים ובלנדים.
לפני רשמי הטעימה, משהו שאני חייב לומר על הסגנון הזה, של יינות כתומים.
א' – בעבר חשבתי אולי קצת אחרת. היום אני לא חושב שזה fad או עניין אופנתי שהולך לעבור מהעולם. החשיפה של ייננים בכל העולם לסגנונות יין שונים ולא "מערביים" בהכרח מביאה לכך שסגנונות אלה מאומצים יותר ויותר, והופכים לנחלת קהלים רבים יותר. האם היינות הכתומים יהפכו ליינות סופר, שכולם אוהבים? לא בישראל ולא בעולם. הם כן יקבלו מקום וכן יהיו להם followers שיעריכו אותם.
ב' – צריך לדעת איך לשתות את היינות האלה. חייבים לזכור שמדובר בעשייה קרובה יותר לעשיית יין אדום, מאשר יין לבן, ולשתות אותם בהתאם – ללא קרור, או עם קרור מינימלי.
ג' – התיישנות: כמו שתכף נראה, ליינות האלה כושר התבגרות והתיישנות מצוינים. בעבור שנים אל תחפשו חמיצות מאוד גבוהה – זה לא יין לבן רענן ופריך – אבל תקבלו עושר פרי ומלאות גוף יחודיים.
מחירי היינות של יעקב גבוהים: 150 – 180 ש"ח לבקבוק. צריך לזכור שהכמויות הן 100 – 300 בקבוקים וההשקעה בעשיה ובהתיישנות רבות מאוד. אני מוצא שהמחירים האלה גבוהים, אבל סבירים לתמורה.
יעקב אוריה עמק הציידים 2009
100% סמיון, שנעשה באסיף ונמכר עכשיו תחת התווית הפרטית של אוריה. זה יין שתוכנן במקור להתיישנות ארוכה, נמכר מוקדם מדי ועכשיו ממלא אחר הצפיות ממנו: טעמים וריחות מאוד רעננים, עם מעט מינרליות. הסיומת ליימית, יבשה. ביין יש משהו מלא, שמנוני, שמזכיר התבגרות בעץ, אבל הוא נעשה ללא עץ. זהו אחד מהמאפיינים של סמיון מתבגר. מקסים ויפהפה. 150 ש"ח (אצל יעקב אוריה).
אסיף חבלי ארץ קלאסי 2009
בלנד של 69% סמיון ו- 31% סוביניון בלאן שעברו קופרמנטציה והתבגרות חלקית בעץ (כ- 15%). עף מעניין, נעים מאוד, סוכרייתי במקצת. הפה מלא, מתובל מאוד, עם חמיצות טובה. הסיומת יבשה, מעניינת ואשכוליתית. האף דועך די מהר, אבל הפה נשאר רענן.
מדבר סמיון סוביניון 2012
מעט פטרולי, טוב. הפה שמן, ועם זאת יבש וחד. החמיצות גבוהה, הסיומת בינונית. דווקא זה היה הקצר מהשניים, אבל עדיין רענן וטוב.
פסגות מואב 2014
אותו בלנד ואותה טכניקה, רק עם יותר עץ חדש, שגם מורגש ביין מאוד. הענבים מצובה, ולטעמי התוצאה דומה מאוד לאסיף של 2009. חמיצות הדרים טובה וסיומת בינונית-ארוכה. קצת מינרלי ומתובל. להשכיב. 110 ש"ח.
מדבר Winemaker’s Edition 2010 שנין בלאן
שנין מאוד אופייני לזן. ממש מזכיר יינות דרום אפריקאים טובים. החמיצות טובה, משרה מעין קרירות נעימה. ריחות של חבושים ופרחים. היין מאוד עגול וכמעט שמנוני. סיומת מתובלת וארוכה. שימו לב שזה בציר 2010 – בן חמש וחצי שנים…!
אסיף בלנד לבן 2008
סוביניון בלאן (הרוב), גוורצטרמינר (28%) וויונייה (8%). מאוד גוורצטרמינר בפה. האף פרחוני, נעים. חמיצות טובה שמלווה בפירותיות של הוויונייה. הסיומת מתובלת יפה והחמיצות ממשיכה ותורמת ליין גם בסופו. בציר 2008 – וטוב מאוד.
אסיף ויונייה 2008
אוף דריי עד חצי יבש, שמכיל 8% יין כתום. שימו לב לבציר: 2008. אף מתקתק, קצת מחוזר (עובר). הפה מצוין, מלא ובעל חמיצות טובה מאוד. אם במקרה יש לכם – שימרו עליו. הארומות שלו רק מתחילות להתפתח והוא מקבל צבע ענבר קל, נהדר.
אדומים
קלארו RED 2014
בלנד שיעקב עשה עבור המסעדה בזמן של "בין היקבים". הוא מכיל ענבים מדרום צרפת – סירה, מורבדר, גרנאש – עם ברברה ופטיט סירה. נשמע לכם מוזר? יכול להיות, אבל זה עובד. הוא מלא ריחות של בשר מעושן – בייקון – עם ה"סרחוניות" היחודית של המורבדר. לא יין פשוט, אבל מלא, טוב ועם סיומת טובה. בהמשך, בכוס, הוא מוציא פרחים לבנים וקלילות נפלאה. 140 ש"ח במסעדה.
יעקב אוריה חלום באספמיא 2011
אספמיא – ספרד בארמית – והבלנד מכיל טמפרניו, גרנאש וקריניאן. יש ליין שתי גרסאות: אחת ששהתה שנה בחבית – "ריזרבה", ושני – שלוש, ונקראת גראן ריזרבה. כל החביות ישנות – בנות חמש.
חלום באספמיא 2011 רזרבה – סגור, הפה מתקתק וטאני מאוד. מלא דובדבנים ופרי אדום. זה יין שאפשר להשאיר עוד זמן רב, ולחכות איתו.
חלום באספמיא 2011 גראן ריזרבה – ארומתי, פתוח ומפתה, מתקתק ועתיר פרי שחור. הפה טאני והחמיצות מצוינת. הסיומת בינונית-מינרלית. היישון הארוך בעץ העניק ליין הזה נגישות יוצאת דופן כבר עכשיו. אפשר גם להשכיב. (150 ש"ח, שני היינות).
כתומים
מדבר כתום 44 בציר 2010
שרדונה, שנין בלאן וויונייה. משהו מעושן ביין. גוף מלא וחמיצות מצוינת. סיומת יבשה וטאנית, עם מרירות של קליפת הדרים. יין נפלא לאוכל.
יעקב אוריה אלפא אומגה 2014
בלנד של רוסאן, ויונייה וסמיון. למה אלפא-אומגה? כי זו בדיוק הטוטאליות שעליה דיברנו בהתחלה. מהתחלה (אלפא) ועד הסוף (אומגה), על הזגים, הכל ביחד. שוב: משהו מעושן-קל, פרחוני. הפה חלק, לא עמוס. יין אלגנטי וטאני, מצוין. 180 ש"ח.
סוף מעשה.