הוא שוכן בעטרות ובעצם היקב הירושלמי האחרון שממוקם ממש בעיר. עכשיו הוא עובר שינויים מבניים ונכנס עמוק יותר לתחום היינות השולחניים
יקב ירושלים עושה רימייק לתפיסה השיווקית שלו, ומעלה הילוך בתחום היינות השולחניים האיכותיים. מדובר ביקב כבן 40 שנה, שנמצא בעטרות, בבעלות פרטית של עופר גואטה ומייצר סדר גודל של 1.2 מליון בקבוקים; מקום 10 בשוק, מבחינת כמויות וכולל תירוש.
רוב התוצרת של יקב ירושלים היא מיץ ענבים. לאחר סגירת שוק הוודקה המקומית – ו"ירושלים" זיקקו ויצרו וודקה כזו – הם פנו לפיתוח היינות השולחניים כמקור חלופי לרווח. היקב, אומרים גואטה והמנכ"ל שלו – ארז וינר – נמצא במגמת צמיחה ושואף לעבור מייצור של 80% מיץ ענבים והשאר יין, לאיזון של 50:50 מיץ מול יין. הדבר הזה לא הולך להיות פשוט, במיוחד שהרצון הוא גם לעלות בכמויות הייצור ולתפוס 5% מהשוק, בהשוואה ל- 3% שהיקב תופס היום (כמותית).
היינן של היקב עד לשנה האחרונה היה צבי סקייסט, שעבר מ"כרמל" והיום הוא בברקן. מי שהצטרף ליקב כיינן ראשי הוא סם סורוקה, שמוכר היטב לקהל הישראלי: סם הוא יינן ממוצא קנדי, שהגיע ארצה ועבד תקופה ארוכה ביקבי כרמל, שם ניהל את פעילות הפיילוט של היקב. משם הוא עבר ליקב מוני והיה אחראי גם ליינות של יקב מונטיפיורי. בשני התפקידים הוא זכה ללא מעט שבחים על מגוון יפה של מוצרים: מיינות בסיסיים ועד יינות פרמיום. עוד דבר יפה שסורוקה מצטיין בו הוא שימוש בזנים יחסית שכוחים, כמו קולומבר, כדי ליצור יינות שונים ומקוריים. בתחום הזה אני בהחלט מקווה שוהא ימשיך את המסורת הזו.
היינות שלפנינו הם אם כך בראש ובראשונה יינות של סקייסט: האדומים עשויים במכלים או במכלים עם staves. יש להניח שהכיוון הזה יימשך, כיון שסורוקה די מרוצה מהתוצאות, ובאמת הן לא רעות בכלל, במיוחד בהתחשב ברמות המחירים שהיקב נוקב עבור היינות שלו: 30 – 65 ש"ח. פה ושם דרושים "איפוסים" בנושא השימוש בעץ, אבל אלה יסתדרו כבר בבצירים הקרובים, אחרי שסורוקה ייכנס אולי עמוק יותר לעניינים.
כרמים: לבעלי היקב כרמים באזור דרום הר חברון וחוזים על כרמים בגב ההר והשומרון; הר ברכה, למשל. מגוון הזנים יפה וכולל לא רק זנים בינלאומיים מוכרים, אלא גם מרסלאן, פטי ורדו ופטיט סירה.
היינות: היינות בשוק הישראלי מחולקים לארבע סדרות איכות: וינטאג' – הבסיסית, שהיינות שלה מבושלים, פרמיום, ריזרב וספיישל ריזרב. ההבדלים ברמת הייננות נעים בין שימוש בנירוסטה בלבד עד לשימוש ב- staves חדשים או משומשים, מעץ אמריקאי או צרפתי. בנוסף יש ליקב סדרה נוספת – ירושלים – שמיועדת רק לשוק האמריקאי.
ירושלים גוורצטרמינר רזרב 2014: אף טוב, פירותי ואופייני מאוד. רענן, למרות ה"חצי יבש". מתקפה טובה. זהו יין חצי יבש טוב, שמנוני ומלא, בעל סיומת טובה ומתובלת.
ירושלים פטי ורדו מרלו וינטאג' 2013: מכיל 60% פטי ורדו. טוב, יבש. מאוד מתובל. החלק הרך של המרלו לא דומיננטי ופחות מורגש. יין נעים – מצוין למחירו.
ירושלים מרסלאן פרמיום 2013: מרסלאן נחמד. נעים ונגיש מאוד. מראה מתיקות קלה של פרי וסיומת מתקתקה. מעט יותר מדי עץ מה- staves.
ירושלים מרלו פרמיום 2013: מכיל 15% פטי ורדו. הרבה פרי שחור, מתובל מאוד. יבש וחד. הפה מתובל גם הוא, עם חמיצות טובה. סיומת בינונית.
ירושלים פטיט סירה ריזרב 2013: הרבה צבע – והרבה טאנינים. יין מאוד עוצמתי, יבש ומאוד בשרני. צעיר. מעט עצי מדי, עם ירקרקות קלה שמקורה בעץ בעיקר וסיומת קצת עצבנית.