בזמן האחרון, יותר ויותר נקניקאים נקרים בדרכנו. זה החל עם מרסל (רעננה), עבור באלן טלמור ועכשיו כבר יש רבים נוספים. עשו הכרות עם כמה סוגים פופולריים, שלא ינקנקו אתכם
אני מצטער על השורה הקודמת: מתבקשת, בנאלית, אבל לא יכולתי להתאפק. עולם הנקניק, שהנקניקיות הן חלק ממנו, החלק כדרך טובה ומתבקשת – זולה, בעיקר – לשימור חלקי בשר (ורכיבים אחרים) שלא היה להם שימוש. ההבדל העיקרי בין נקניק ונקניקיה הוא, שהאחרונות מבושלות, ואילו נקניקים עוברים תהליך של התיישנות ותסיסה, בעצם, וחלקם עוברים ייבוש בדרגות וטכניקות כאלה ואחרות.
מלבד התיבול, כמובן, חלק סודי מאוד ב'נוסחת' הנקניקיה הוא היחס בין בשר לשומן. ההבדל בין נקניקיה 'רזה' לשמנה יכול להיות ההבדל בין משהו עסיסי וטעים, לבין משהו יבשושי וחסר חיים ואופי.
הגרמנים הם הארכי-מאסטרים של הנקניקיות. הם לומדים חודשים עד שנים את התורה, ומייצרים בסופו של דבר כמה מאות סוגים שונים. ישנם סגנונות אזוריים, יש שאפשר להשיג רק בעיר כזאת או אחרת ויש – כמובן – תעשייתיות.
קילבסה (או קולבסה): סוג הנקניקיה האירופית הבסיסית ביותר. היא יכולה להיות מכל סוג של בשר, ואפשר למצוא אותה מעושנת, כמו גם 'רגילה'.
וייסוורסט: נקניקיה עבה יחסית, לבנה, שמכינים מעגל ושומן חזיר. תוכלו למצוא אותה כמובן בבוואריה, שם היא הנקניקיה המקומית, ומבעד לציפוי הבהיר שלה תוכלו להבחין בשבבים של עשבי תיבול שונים: פטרוזיליה, בזיליקום וכדומה.
בוקוורסט: זאת הנקניקיה העבה, הקצרה, הלבנה, שהוציאה את שמן של נקניקיות גרמניה למרחוק: לאו דווקא בגלל טעמים מתוחכמים, אלא יותר בגלל שהצורה שלה מתאימה יותר למה שאנחנו חושבים עליו כ'גרמניה'. עגל או חזיר עם הרבה שום; תמצאו אותה בכל דוכני המזון המהיר בגרמניה ובאוקטוברפסט במיוחד. העטיפה עבה יחסית, אבל אוכלים אותה כמובן.
גֶלבוורסט: נקניקיה צהובה. אחת מהנקניקיות האהובות עלי, למרות שכבר לא עושים אותה יותר כמו שעשו אותה פעם: עם מח. גם זאת נקניקיה בווארית, מתובלת בג'ינג'ר ומוסקט וכשמה כן היא – צהבהבה. מגישים אותה קרה, על לחם שיפון.
קנקוורסט: עבה, קצרה וורודה. סוג של פרנקפורטר, בתיבול שונה וגודל אחר, כמובן. למההיא מתאימה? לבישול או גריל ולהגשה עם המלך הבלתי מעורער: כרוב חמוץ. מכילה עגל ובשר לבן.
וינר: פרנקפורטר ארוכה יותר. הפרנקפורטר היא נקניקיה באורך 12 – 15 ס"מ, בעובי של אצבע וחצי בערך. ה'מיס לוסי' הבסיסית…
בראטוורסט: נקניקיות חזיר בתיבול עדין יחסית, שהיא אחת הפופולריות ביותר בגרמניה. רוב הסיכויים שאם אתם מקבלים נקניקיה לארוחת בוקר ב- B&b שלכם, זאת תהיה הנקניקיה. ורסיה חביבה מאוד שלה היא ה- נוירנברגר (Neurnberger), שמתובלת במיורן וקימל.
באורנוורסט: נקניקית איכרים. גם זאת יחסית קצרה ושמנה, ורודה-חומה. התוך קצוץ יחסית גס והמרקם מעניין, לא כמו זה של הפרנקפורטר המעובדות עד כלות. היא לא רזה במיוחד, אבל טעימה מאוד ומתובלת לעיתים בחריפות: זרעי חרדל, מיורן ופלפל לבן הם בין התבלינים הבולטים. הגישו חמה, עם כרוב חמוץ מבושל עם קימל או בתוך שוקרוט. אם אתם מכינים מרק חורפי טוב – עדשים או אפונה – פרסו פרוסות דקות של הנקניקיה הזאת ושלבו בו.
שמות נוספים?
אתם עשויים להתקל בטורינגוורסט, בבראונשוויגר ובשמות רבים נוספים. מה שבטוח הוא, שתתקלו ב- Currywurst: ברלין מוצפת בהם. זה לא סוג של נקניקיה שיש בה קארי, אלא קנקוורסט או בראטוורסט מוגשות עם רוטב קארי מאוד מסוים.
הרוטב הוא המצאה של גברת ברלינאית אחת, שבשנת 1949 שנוררה קצת רוטב ווסטרשר מחיילים בריטיים, קצת קטשופ ואבקת קארי, וערבבה אותם. בפינת רחוב בברלין היא פתחה דוכן, והשאר הפך הסטוריה. מדי שנה אוכלים לא פחות מאשר 800,000,000 נקניקיות קארי בגרמניה – 70 מליון מהן בברלין עצמה, בלבד.
בון אפטיט!