מזקקת אראן שוכנת באי בשם זה, שנמצא בין ה- mainland של סקוטלנד לבין השלוחה של קמפבלטאון והאי איילה. מזקקה צעירה, שהוקמה במקור על ידי המנכ"ל הפורש של שיבאס ריגלאראן הוא אי ששוכן במערב סקוטלנד, אי שם במפרץ קלייד, המקום שבו הייתה פעם תעשייה מרשימה של אוניות וברזל. על אראן היו פעם לפחות 50 מזקקות לא חוקיות, אומרים מי שאומרים, אבל המזקקה החוקית האחרונה נסגרה עוד במאה ה- 19. מה שקרה בקמפבלטאון, קרה גם כאן, כאשר העניין בוויסקי "דרומי" ירד.
בשנת 1994 שכנע ארכיטקט סקוטי מגלזגו, שבבעלותו היה שטח באראן, את הרולד קארי – אחד ממנהלי שיבאס הבכירים, שהיה כבר בן 70 – להקים מזקקה על האי אראן. קארי היה לא רק איש ויסקי, אלא גם איש כדורגל ידוע בסקוטלנד. ההיסטוריה האישית שלו כוללת לחימה כטנקיסט צעיר בנורמנדי ביוני 1944, בקרב נגד מישאל ויטמן, קצין השיריון הגרמני, איש הוואפן אס אס שהשמיד באותו קרב מחצית מהגדוד הבריטי.
הקמת המזקקה עוכבה מעט בגלל זוג נשרים מוגנים, שבחרו לקנן באתר, אבל בשנת 1995 נפתחה המזקקה באופן רשמי, והוויסקי הראשון יצא בשנת 1998.
המזקקה לא גדולה: הייצור שלה, אומרים אנשי שקד-דרך היין, יבואני המותג, הוא בערך 600,000 ליטר בשנה. הרוב אינו מכיל כבול, 20% מהוויסקי מכיל כמות של 20PPM כבול ואילו 10% מכיל 50PPM; מספרים שלא מעמידים את המזקקה בחזית הוויסקי המעושן.
בלנדד או סינגל מאלט?
הרוב המכריע של הוויסקי הולך לסינגל מאלטים, ללא סינון בקור או תוספת קרמל, ובחוזק שמעל 40% אלכוהול. אראן סבורים שהחוזק המתאים ביותר לוויסקי שלהם הוא בסביבות 46% אלכוהול, ואכן, רוב מה שהשקדיות מביאים – רק עבור דרך היין, אגב, מפאת הכמויות הקטנות – הוא בחוזק של 43% וצפונה. מבחינת בלנדד או סינגל, מה שטעמנו היה בלנדד סקוטש אחד בסיסי, שמורכב מגריין ויסקי ומאלט, וסינגלים. מה מקור הוויסקי לא כתוב וגם לא אומרים, אבל יש להניח שלפחות הגריין מגיע ממקורות אחרים ולא אתפלא אם גם חלק מהמאלט.
המזקקה נמצאת בבעלות של קבוצת משקיעים, מה שהופך את אראן לאחת מהמזקקות העצמאיות האחרונות שתמצאו בסקוטלנד. אתם יכולים לבקר בה ואפילו לקנות לעצמכם חבית שלמה – גדולה או קטנה – של ויסקי. במחיר כולל של כ- 8,500 פאונד, כולל יישון של 10 שנים ומיסים (בהם תזוכו ואז תשלמו את אלה שלנו, בארץ) אתם מקבלים 250 בקבוקי 700 מ"ל. 150 ש"ח לבקבוק, לפני הובלה, נניח. השקדיות כבר הזמינו חבית משלהם, שתבוקבק בעוד שנים ותמכר ב"דרך היין".
אראן רוברט ברנס
בלנדד ויסקי – ה'רשמי' של עמותת רוברט ברנס, שאגב נולד באי אראן – יפה, מתקתק ומתובל. אפשר להוסיף מעט מאוד מים כדי לקבל ממנו עוד משהו וטיפה לרכך אותו. 130 ש"ח. 40% אלכוהול.
אראן לוכרנזה ריזרב (לא הבלנד, בשם הזה, ותודה לג. גרנוב)
Lochranza הוא שמו של המקום בו נמצאת המזקקה. זהו סינגל מאלט שמורכב מבלנד של מאלטים בני 7-8 שנים, 90% בחביות ברבן ו- 10% בשרי. פה טוב, מתקתק, שוב, עם סיומת רחבה וחריפה. 220 ש"ח בערך. 43% אלכוהול.
אראן 10
חביות שרי + ברבן. פה מתוק קמעא, חלק וטרופי מאוד באופיו. מתובל יפה עם משהו שמזכיר שוקולד. 250 – 260 ש"ח 46% אלכוהול.
אראן סוטרן
מדי פעם מוציאה המזקקה ויסקי בפיניש כזה או אחר ומקצה ממנו למשווקים שלה. מאוד שוקולד וניל ושקדים, מתיקות בולטת, אבל לא מעיקה או כזו שתחסום אתכם מלשתות עוד. הסוטרן, איך לומר, פחות מודגש מהצפוי. 300 ש"ח.
אראן Machrie Moor
מסתבר שאם אין לך איזה כלב מיתולוגי, אתה לא ממש יכול לקרוא לעצמך מזקקה סקוטית, ולכן גם לאראן יש כלב משלה: מדובר בכלב אגדי בשם Bran, שהענק המיתולוגי פינגל קשר לאחת מאבני אחד ממעגלי האבן במכרי מור.
בראן היה אחד משני הכלבים של פינגל – בני אדם שכושפו לצורת כלבים – ועזרו לו לזהות את אהובתו של פינגל, שכושפה היא עצמה לדמות איילה. סיפור ארוך, אבל התוצאה היא ויסקי מעושן קלות, מאוד מאוד נעים, בעל צבע בהיר למדי ויפה. משום מה הוא מאוד מזכיר לי את הלדייג ( Ledaig (Led-chig)), אבל יכול להיות שהזכרון שלי בוגד בי. אין לי כרגע מחיר, אבל 300 ש"ח +- יהיה מחיר בהחלט ראוי בישראל, כולל כל המיסים וכו'. 50% אלכוהול, בכל זאת. (עדכון 12.12: המחיר הוא 280 ש"ח).
סיכום? ויסקי'ם בהחלט נעימים, כולם בעלי אופי מתקתק-טרופי, בלי להיות עוצמתיים מדי. יש פה שילוב מאוד מוצלח של סולידיות ואיפוק, עם טאץ' מודרני.