ואם כן, האם יש לה קונים?
בהמשך לחדשות האחרונות מבריטניה, שבה מסתבר שאינבוו מורידה את החוזק האלכוהולי של כמה מהיברות שלה, על מנת לחסוך במיסים, מפרסם היום ה- Drinks Business ידיעה, לפיה דיאג'ו, בעלת הבית של גינס, תייצר את הסטאוט האהובה בעולם בריכוז אלכוהול של 2.8% (במקום 4.1% בבריטניה), תחת השם " Guinness Mid-Strength" ולא רק זה, אלא שהיא גם תתחיל לשווק אותה באופן סידרתי.
הבירה החלשה – אין לי מילה אחרת לעניין הזה – נכנסה לניסוי אי שם בשנת 2009 בסקוטלנד. מאז זרמו די הרבה מים בפייף, ורק עכשיו, כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, בשלה ההחלטה בדיאג'ו להפוך את הניסוי למוצר "של אמת".
אני לא יודע. הרגשות שלי בעניין מעורבים:
אם המוצר טוב, והטעם אותו טעם והכל, יכול להיות שזה סבבה. אפשר לשתות שני פיינטים בלי חשש לקנס ביציאה מצד אחד, ומצד שני (בבריטניה), המחיר יכול להיות נמוך יותר: המס על בירה כזאת הוא בדיוק חצי מזה שעל בירה בחוזק המקורי (2.8% מזכה בהנחה של חמישים אחוז על המס). מצד שני, זאת לא אותה בירה by far. זה כבר לא אי אילו 0.2% אלכוהול מזעריים, שכן או לא עושים הבדל. זה כבר watered down לחלוטין. זה לא רק מוצר אחר, זה גם – בעיני – מותג אחר. וזה הורג את השם 'גינס'.
אבל מה זה קשור לעניין 'גינס למכירה'?
הדרינקס ביזנס מספר שאם דיאג'ו תרצה להמשיך ולהחזיק במותג האייקוני – שקצת מג'עג'ע בשנים האחרונות, האמת – היא תצטרך לשים 153,000,000 ליש"ט כדי לבנות לו מבשלה חדשה. "גינס היא נטל על דיאג'ו", אומרים כמה אנליסטים, שרואים את הסטגנציה במכירות של הסטאוט השחורה, לעומת צמיחת המותגים האחרים של הקבוצה. "יכול להיות," הם אומרים, "שמכירת גינס תזרים מזומנים לקופה של דיאג'ו, שתאפשר לה לקנות מותגי אלכוהול שחסרים לה. רמי קואנטרו למשל, או חוזה קוארבו."
השאלה היחידה שצריכה להשאל היא "מי יקנה". היינקן היא אולי קנדידטית, אבל מלבדה? השוק, איך לאמר, לא ממש 'חם'.