מחקר חדש שפורסם בבריטניה לקראת סוף 2017 רומז שייתכן מאוד וכן
בישראל אין חובת סימון כוסות ומכלי שתיה. למעשה, כאשר אתם מזמינים כוס יין במסעדה או בבר, אתם לא יכולים לדעת לא רק כמה יין אתם מקבלים עבור הכסף שלכם, אלא גם כמה אלכוהול אתם צורכים.
למעשה, עם ההתחממות הגלובלית ועם עליית ריכוז האלכוהול ביין, אנחנו צורכים יותר ויותר אלכוהול באותו בקבוק יין או באותה כוס יין בודדת שאנחנו שותים במסעדה. חשבון פשוט ידגים עד כמה העניין הזה יכול להיות קריטי:
מנת אלכוהול מבקבוק בירה רגילה היא פחות או יותר 16 גרם אלכוהול (4.9% בירה בבקבוק 330 מ"ל, לצורך העניין). מנת אלכוהול מיין היא בערך באותו משקל, אם שותים מנה של 125 מ"ל יין שהריכוז שלו הוא 12.5% אלכוהול.
העניין הוא שנדיר למצוא היום יין ישראלי (במיוחד אדום) בו ריכוז האלכוהול נמוך מ- 14%, כך שאנחנו מדברים על מנת אלכוהול של 17.5 גרם, במקום 15.5 גרם בקרוב. הפרש קטן, שעלול לעלות לכם ברישיון הנהיגה שלכם.
ומי בדיוק שותה 125 מ"ל של יין?
וכאן בדיוק העניין.
ידוע שהגדלת צלחות מגדילה את כמות האוכל שאנחנו אוכלים. כעת, מחקר שנעשה בבריטניה מצביע על כך שהגדלת כוסות היין הייתה דרמטית מאוד ויחד עם מחקרים אחרים, מסתמן שהיא תורמת יותר ממה שחושבים לצריכת יין ואלכוהול מוגברת; נתון שבריטניה מתמודדת איתו כבר שנים. העובדה היא שנפח הכוסות עלה מ- 66 מ"ל לערך בשנת 1700, ל- שימו לב: 449 מ"ל בממוצע, בשנת 2016.
כוס בנפח של 449 מ"ל, שנמלא אותה עד כדי 125 מ"ל בלבד, תראה כמעט עלובה, בהשוואה לכוס שנמזוג בה 250 מ"ל; כשליש בקבוק יין, וחמישית מהצריכה השבועית המומלצת. אני לא חושב שכוסות יין במסעדה נמדדות בישראל במונחים של 250 מ"ל (יותר לכיוון של 160 מ"ל) אבל עדיין, אין שום סיבה לחשוב שאם אנחנו ממלאים צלחת באוכל רק כי היא "שם", לא נעשה דבר דומה עם כוס היין שלנו.
יש כמובן גם גורמים אחרים שמשפיעים והשפיעו על צריכת היין לאורך השנים, אבל אין ספק שהעדר חובת סימון נפח על מכלים הוא פגם רציני ביכולת שלנו כצרכנים להתמודד לא רק עם הפסד כספי לא מבוטל, אלא גם עם סכנות בריאותיות ואחרות (נהיגה) שרק הולכות ומתחזקות.
מקור: Wine glass size in England from 1700 to 2017: a measure of our time
תמונות נוספות מתוך: Does wine glass size influence sales for on-site consumption? A multiple treatment reversal design.