טעימה קצרה של כמה יינות גרנאש בלאן ישראלים ובתוכם שני בצירים של גרנאש בלאן של ויתקין
גרנאש בלאן – זן ענבים שמקורו בצפון ספרד – הוא אחד מזני הענבים הלבנים הפחות ידועים והפחות נטועים בעולם, מלבד אולי בשתי מדינות יין עיקריות: צרפת, שם הוא ככל הנראה הזן הלבן החמישי הכי נטוע, ובספרד.
בישראל יש מעט מאוד יצרנים שמשתמשים בזן, ואין כמעט עשייה של יין לבן זני לחלוטין. איתי להט משתמש בו באחוזים ניכרים ב'לייכטר' שלו – יין יחסית מהודק ל'להט לבן', הבסיסי יותר – ובדומה לו גם ערן גולדווסר, ב'נחל יתיר לבן' של היקב. כיין זני לחלוטין או כמעט זני קשה למצוא ממנו בשוק.
הגרנאש בלאן הזני הידוע ביותר בין היינות הישראלים (ולטעמי גם המוצלח יותר) הוא זה של יקב ויתקין. אסף פז, היינן של היקב, לא משאיר אותו זני ב- 100%, אלא מוסיף לו מעט מזנים אחרים: במקור, בשנים הראשונות לעשייה, הוא עשה כמו בצרפת והוסיף מעט רוסאן, אבל כיום הוא מוסיף מעט מקבאו (ויורה). התוספת הזו, של זן לבן אחר, מעניקה ליין מעט יותר מורכבות, אבל בעיקר מגנה עליו מפני חמצון, ומאפשרת לשמור את היינות – שרגישים לחמצון – למשך זמן רב יותר.
הרבה מדברים על 'ירוק' כטעם שמאפיין יינות גרנאש בלאן. זה די נכון גם ביינות שכאן, כאשר ה'ירוק' הזה מזכיר קצת טעמים שמאפיינים זן לבן אחר – שנין בלאן; ירוק של תפוחים ירוקים. לצד זה אפשר לדבר על מכנה משותף של ניחוחות הדרים ומעט פרי טרופי. בפה, מה שמאוד אפיין בעיני את היינות הישראלים בטעימה, היה מרקם שמנוני לכלל היינות.
אם כבר מזכירים תחושת פה, אזי אחת הבעיות של הזן היא תחושת מימיות. התחושה הזו בולטת במיוחד ביינות צעירים, אבל היא תהיה ניכרת יותר ביינות שמקורם בגפנים שטופחו לתת יבולים יחסית גבוהים.
מבחינת קרבה לזנים פופולריים, הייתי אומר שהזן קרוב יותר לשרדונה, מכל זן לבן אחר; הייתי שם אותו ברצף של גרנאש בלאן-ויונייה-שרדונה (מהקל אל הכבד), כאשר עשייה בעץ או בציר מאוחר ואלכוהול גבוה עלולים לטשטש את ההבדלים בין הגרנאש בלאן והשרדונה. 
ליינות
ויתקין גרנאש בלאן 2021
מכיל מעט מקבאו. השמנוניות יחסית בולטת – ולטובה. היין יבש, אפרסקי. מלא מאוד יחסית לשאר היינות בסקירה. חומציות מצוינת. אני מציע להשכיב עוד שנה בערך. (91)
ויתקין גרנאש בלאן 2022
קל מעט יותר מאחיו המתבגר. על רקע חומצי יחסית, גם כאן מרגישים שמנוניות קלה בפה. היין ארומתי יותר ומרגיש תפוחי ויחסית פרחוני, בהתאם לסטייל המאוד ברור של ויתקין. גם כאן – להשכיב. (91)
אמפורה גרנאש בלאן 2022
יין פרחוני, נעים מאוד באף. מתקפה מעט פאזית. חומציות חדה, גבוהה מאוד על רקע שמנוני-מינרלי. אני זוכר את היינות האלה הרבה יותר 'פירותיים-מתקתקים'. סיומת טאנית, ארוכה. (88); סקירת בציר 2019 – כאן
אדיר גרנאש בלאן 2022
צבע שקוף. התגובה הראשונה פחות נלהבת. מריר מאוד, אבל אז מינרלי-שמנוני. חומציות גבוהה. היין הזה הוא בעיני דוגמה לבעיה שהזכרתי קודם – המימיות שחשים במיד פאלט. יכול להיות שהוא עדיין מאוד צעיר.
שני בלנדים מחו"ל
Forager Western Cape White 2021
בלנד שרובו המוחלט הוא שנין בלאן עם כ- 20% גרנאש בלאן. האף מאוד נעים הפה חומצי, מתובל. השנין מאוד בולט. היין מרגיש צעיר מאוד. קייפ אופייני מבחינת סגנון ושתייתיות. 45 ש"ח. קנייה טובה.
2016 Chat. Gigognan Châteauneuf du Pape – Clos du Roi- Blanc
ליין צבע זהב תפוז עמוק. גרנאש בלאן, קליירט ורוסאן. מוגבל מבחינת כמות ייצור. עובר תקופת יישון ארוכה של 18 חודשים במכלי עץ גדולים ("פודר") ובחביות. ההרגשה שלי היא שטוב היה לשתות את היין הזה יחסית צעיר. כאן הוא מתבגר מאוד עוצמתי. התחושה היא של לא מעט עץ וטעמים שלישוניים שמתחילים לצאת. חבושים לבנים ותיבול יבש וחומצי. מרירות יבשה בסיומת. יין מאוד מעניין, בסופו של דבר, אבל כאמור – לשתות צעיר יותר.