גמלא בלנד אדום הוא לא סתם 'עוד בלנד' של רמת הגולן. יש משהו מאוד מדויק ביין הזה, שהופך אותו למשהו סמלי במיוחד, בעיקר כזה שמסמל את עשיית היקב
ובאותה הזדמנות, גם ליין ששווה לקנות ממנו ארגז או שניים ושווה יהיה לשתות, לא רק עכשיו, אלא גם בעוד כמה שנים.
'גמלא' היא סדרת הביניים הקצת "יתומה" של יקב רמת הגולן: אחרי שנים של חוסר ודאות וחוסר עניין ציבורי בסדרת היינות הזו, כיום המגוון שבה גדול, והיינות נמכרים היטב. עם זאת, חובבי היין שוקנים יותר מאשר בקבוק אקראי או שניים בחודש, אוהבים לדבר על הסדרות הגבוהות, על הקצרינים ועל הכרמים השונים. הם אוהבים להתווכח אם 'ירדן קברנה סוביניון הוא אכן בנצ'מרק ליין ישראלי או לא' ושוכחים את 'גמלא'.
מעבר לזה, גמלא גם לא אהודה במיוחד על מסעדנים, כי זו סדרה שיש ממנה בסופרים, ואם רוצים למכור משהו במחירי 'מסעדה' חייבים לנפח את המחיר למקום שבו כל אחד שואל "למה מה?!". בשביל זה עשה בזמנו היקב את ה"שמורה", שגססה במהירות והוצאה בסופו של דבר להורג, עד כמה שהבנתי.
אז לכבוד המסעדנים, רמה"ג הוציאו ממש לפני הקורונה את ה'גמלא בלנד אדום': משהו שלא יהיה בכל מקום, גם לא בסופרמרקטים, אלא רק במסעדות. אחר כך, בגלל הקורונה ולחץ החנויות, הגיע הבלנד גם לחנויות יין. בלנד של חמישה זנים, שנראה כאילו 'נולד' כמעין אח צעיר לקצרין.
גמלא בלנד אדום: קצרין קטן?
כל כך נראה היה שזה "אח קטן", עד שאפילו הרכב הענבים נראה מחשיד: 74% קברנה סוביניון, 15% מרלו, 5% קברנה פרנק, 4% מלבק ו- 2% פטי ורדו: "לא יהיה קצרין 2017", רעמו לשונות של "אחדים שיודעים" בקבוצות פייסבוק. "זו לא הייתה שנה מספיק טובה…".
יהיה. כנראה. היין הזה הוא לא קצרין קטן והוא לא בא להחליף את הקצרין וגם לא מקבל את אותם הענבים (מאותם הכרמים).
גמלא בלנד אדום: תמצית יקב רמת הגולן
באחד האמשים, לאחר שהסתיימו טעימות 'טרה וינו', דיברתי עם חיים גן. "אתה יודע איזה יין אדום נתתי לכיול הטועמים לפני הטעימה?" הוא שאל אותי. "גמלא בלנד אדום! זה היין הישראלי האולטימטיבי," הוא אמר, "זה שמייצג את כל האסנס של 'רמת הגולן'."
הנה, וזה בא דווקא מחיים גן, שרמת הגולן משום מה לא משתתפים בתחרות היין שלו עם אף אחד מהיינות שלהם.
התחלתי לחשוב על מה שחיים אמר. חזרתי לטעימה של היין הזה שכבר טעמתי פעמיים או שלוש.
בפעם הראשונה הוא לא היה מרשים במיוחד. כתבתי לי אפילו "חסר חינניות". הוא היה חלק במתקפה, אבל טאני, עם חומציות גבוהה, שבמקום לרענן את הפאלט, העמיסה על היין.
בפעם השנייה, כאשר הוא היה בסביבת אוכל, פתוח כבר יותר מאשר יממה או שתיים, הוא היה מרשים הרבה יותר: עשיר מאוד בפרי צעיר, אדום וטרי, עם נגיעות של ירקרקות מאוד נעימה, טבק'ית קצת, עם חומציות וטאנינים הרבה יותר מאוזנים.
זה נראה היה כאילו הבלנד הזה היה צריך מה שהרבה מאוד יינות בסדרת גמלא צריכים: זמן, אוויר לנשום, והיעדר דיעה קדומה.
אני לא בטוח שחיים לא צודק: היין הזה עשוי היטב, בדייקנות רבה. זה כאילו שמישהו אמר לעצמו "זה צריך לייצג את היקב מהמכה הראשונה." זה נראה כאילו שהיין הזה נועד לא לשחרר מיד, אבל להעניק, למי שיש לו סבלנות. זה יין שלא צריך להיות יין גדול – והגמלא בלנד אדום הוא לא יין גדול, אלא רק יין טוב – אבל הוא צריך לשקף את העשייה של היקב, והוא צריך לתת תמורה נכונה לכסף.
גמלא בלנד אדום מחזיר אותי ל'כרם בראון' של רמת הגולן: התייחסתי אליו כבר במאמר אחר, כאשר אמרתי שהוא משקף את ההתייחסות של היקב לכרמים שלו. כאן, היין הזה – ה'גמלא בלנד' – הוא במידה רבה מאוד התייחסות לכלל העשיה של היקב: עבודה מדויקת, הרמונית ונכונה עם פרי מעולה, איזון בעבודת העץ ויכולת לתת במחיר די בסיסי (בישראל) יין בעל פוטנציאל התיישנות בהחלט טוב וכזה שיהיה מקובל על חובבי יין ועל מי שלא רגילים לשתות, כאחד.
גמלא בלנד אדום 2017
פרי אדום טרי – באף ובפה – שכולל הרבה דובדבנים ופטל. לצד אלה, נגיעות טבק ירקרקות, עדינות. הפה חומצי וטאני, אבל די חלק במתקפה. הרמוני ובעל פוטנציאל התיישנות יפה. (89) 2020 – 2024/5.