'דרך היין' מציגה את אחד ממבחר הסינגל מאלטים המעניינים שהוצגו בישראל בתקופה האחרונה. סינגלים, שבגילאים המבוגרים יותר הם מורכבים ומעניינים כמעט ללא מתחרים
הרפורמה במיסוי הביאה רנססנס לעולם הוויסקי בישראל. הרבה יצרנים קטנים מגיעים ויגיעו ארצה, ויעשו את חיי השתיין למעניינים יותר, אם לא כל כך לקלים יותר: המבחר יהיה פשוט מתסכל.
השקדיות בחרו להיות בנישה של ויסקי ובמותיגים שאין להם יבוא מקביל. "יין דורש מקצועיות,” אומר טל שקד, "וגם מוצרים כמו אלה של גלנפרקלאס. חנויות משוועות למוצרים האלה – נדירים וכאלה שהצרכן לאו דווקא יכול להשוות בהם מחירים… – וגם לצרכן יש יותר עניין בהם.”
גלנפרקלאס היא מזקקה עצמאית – כזו שנמצאת בבעלות משפחתית, ולא שייכת לתאגיד כלשהו מתאגידי הענק של האלכוהול. ג'ון גרנט – אבי אבי המשפחה שמחזיקה כיום במזקקה – קנה את הרשיון לייצור ויסקי משכנו, אחד רוברט היי. אותו היי כבר שלח ידו בזיקוק ויסקי, ועוד לפני שקיבל את הרשיון בשנת 1836, הוא כבר עסק בזיקוק, כנראה עוד מ- 1797 ואולי גם קודם לכן.
כיון שהוא היה מעוניין יותר בשטחי החווה – האיש היה חקלאי והעשב המקומי היה אטרקטיבי יותר מאשר מזקקת ויסקי – גרנט החכיר את המזקקה שלו לאדם אחר: ג'ון סמית', שהיה ממנהליה של גלנליווט ובנה את קרגאנמור. רק ב- 1896 חזרה המזקקה לידי המשפחה באופן סופי, כאשר שני נכדיו של ג'ון גרנט – ג'ון וג'ורג' – לקחו אותה חזרה לידיהם ושקמו אותה.
כיום, אחרי יותר מ- 100 שנה, כמה וכמה הרחבות ונכדים ונינים בשם ג'ון וג'ורג', למזקקה ישנם שישה דודי זיקוק – שלושה לזיקוק ראשוני ושלושה לשני, וכולם מחוממים בחימום ישיר על גז (ולא בקיטור) ארבעה מהם משמשים באופן סדיר (שניים מוחזקים ברזרבה) ומייצרים כ- 70,000 ליטר ויסקי בשנה. כיאה למזקקה הגדולה ביותר בספייסייד, יש לגלנפרקלאס עשרות אלפי חביות (!) של ויסקי שמתיישן במחסניה בכל שנה נתונה, ויש לה סטוקים של ויסקי מכל השנים שבין 1952 ועד היום.
וזה, כמובן, מה שמאפשר לה להוציא את כל ביטויי השנים שהיא מוציאה בכל שנה ומדי פעם: 8, 10, 12, 15, 21, 25, 30 ועוד.
סגנון המזקקה הוא סגנון היילנד נעים ומתון, עם השפעות ברורות עוד יותר של יישון בחביות שרי: עדין ומתקתק עם פירותיות טובה. היא משתמשת בלתת מעט מעושן (עד 1972 – שלה בלבד וכיום קונה מחוץ למזקקה). בחביות השרי אולורוסו שלה היא משתמשת עד שלוש פעמים, ויש לה לא פחות מאשר 60,000 חביות במחסניה.
המזקקה הייתה הראשונה שהוציאה ויסקי בחוזק חבית: גלנפרקלאס 105, ב- 60% אלכוהול. מאז 2007 היא הוציאה ריינג' שלם של ויסקי מחביות המשפחה – The Family Casks – בינהן ויסקי מחביות שרי אולורוסו, פינו ואלון 'רגיל' (ברבן), מאותה שנה, זו לצד זו. השנים הן 1952 ועד היום. כיום נשארו במזקקה חביות מ- 1953 והן מבוקבקות לעיתים באופן נפרד; חביות שונות בבקבוקים שונם. הסדרה הזו עדיין לא זמינה בישראל.
גלנפרקלאס שמונה שניםצבע טבעי – בכל הוויסקי, גם המתיישן – על מעט מים; מתקתק כצפוי, מעט טופי ואגוזים. השמונה שנים מיועד יותר לסופרמרקטים, במקומות שהוא נמכר. מעט שרי והיובש ניכר בעיקר בסיומת. 220 ש"ח.
גלנפרקלאס עשר שנים
המוצר הנמכר ביותר בבריטניה משלהם. יותר מתקתק ואגוזי בפה, אם מעט דבשיות.2/3 חביות שרי – רובן אולורוסו, והשליש האחר הוא חביות 'רגילות' – כאלה שהיה בהן כבר ויסקי ממזקקה אחרת ולא ברבן או חביות שרי שכבר השתמשו בהן יותר משלוש או ארבע פעמים לוויסקי. יש בו קצת פרחוניות, אם מוסיפים אולי מספיק מים.
גלנפרקלאס 12 שנה
קפיצה די גדולה באף, עם יותר מורכבות. גם פה – 2/3 חבית שרי, אבל הארומות הרבה יותר מורגשות. הפרש המחיר – 295 ש"ח – שווה את הקפיצה מה- 10, שנמכר ב- 260 ש"ח לצרכן.
גלנפרקלאס 15 שנה
46% אלכוהול – יותר אופי של הוויסקי בלי עדיין להגיע לקשיות של 'חוזק חבית'. הרבה יותר שרי והרבה יותר מורכבות. זה, אפילו יחסית ל- 12 שנה, שכבר נותן יותר תמורה לכסף. גם קפיצת המחיר כאן גדולה – 400 ש,ח – אבל אם הכסף בכיס, אפשר להשקיע בבקבוק, בהחלט. הפה מלא, טוב, עם סיומת יבשה. בדרך מוצאים קצת עוגת פירות יבשים ולא מעט אגוזים.
גלנפרקלאס 21 שנה
לשתות בלי למהול במים. מאוד מאוד חלק, הרבה יותר מכל הקודמים שטעמתי. יש פה משהו דבשי, מתקתק. לחובבי ויסקי ספייסייד או היילנדס עדינים יותר; לא ממש למי שחובב ברוקלדי. 570 ש"ח.
גלנפרקלאס 105
ב- 1968 יצרה המשפחה בלנד של שתי חביות לחברים ומשפחה, ללא דילול במים, לצורך חגיגה. המקור היה ונשאר 60% והתוצאה היא ויסקי די חזק ועז טעמים יחסית לכל השאר. 400 ש"ח. יותר עניין של קטע, מאשר כל דבר אחר לטעמי, במיוחד בהשוואה ל- 21 שנה, העדין כל כך, או אפילו ל- 15 שנה. אופי אחר, ללא ספק. יותר תמורה לכסף, בקיצור? כן, למי שאוהב את העוצמה הזו. השאר – ללכת על ה 15 או 21.
גלנפרקלאס 25 שנה
פה יש משהו מעושן-יודי בטעימה הראשונה. הגוף קל-בינוני, פחות חלק מה- 21. אפשר להרגיש לא מעט עץ. מעניין מאוד ופירותי – סיומת הדרית.
גלנפרקלאס 40 שנה
יצא לראשונה ב- 2010, למרות שהיו מהדורות קטנות מאוד. זו המסחרית הראשונה. 46% אלכוהול – בהחלט ראוי לשתיה. מתקתק משהו, סמיך ומבוגר. אהבתי? אולי, אבל בתור משהו ששותים רק מידי פעם. יש בו חלקים רעננים אבל הרוב הוא שוקולדי, רומי. עגול מאוד.
סיכום? קו של סינגל מאלטים מאוד נעים, מתקתק. 15 – 21 קניה טובה.
(כל התמונות – גלנפרקלאס)