אני לא נוהג לבקר כתבות בעיתונים או של כותבים אחרים. אבל זה, זה כבר באמת מתחת לחגורה של כולנו. הנה דוגמא לכתבה "עיתונאית", שהיא כתבה "מטעם" – בושה למקצוע הזה. לבוטיקאים אומר כך: זאת יריית פתיחה. תראו איך עכשיו ילחמו אנשי האוצר והממשלה במבשלות, תוך טשטוש הדברים העניינייםהכתבה ב'גלובס' היא בית ספר לכל תלמידי החוג לתקשורת, לכל הבלוגרים ולכל מי שמתעניין בעיתונות: קיראו את הכתבה הזאת של "גלובס", והגברת אילנית חיות, ולימדו איך נראית כתבה "מטעם", רדודה ומתסיסה.
אילנית חיות, הגברת שחירטטה את העניין הזה – אין לי מילים אחרות להגדיר את הכתבה – אומרת דברים קשים למדי על תעשיית הבירה, אבל לא מעיזה להביא בה שם אחד, מלבד שמו של ז'ק בר. אחד!
לא מיהם אותם "עובדים ומנהלים לשעבר" שראיינה, לא מיהם אותם בכירים ברשות המסים שהיא מספרת שסיפרו לה ואמרו לה. לא אחד.
חיות כותבת לא מעט בענייני צרכנות, בעיקר נגד התאגידים הגדולים – תנובה, זיתא ושות'. כאן, היא שכחה קצת שהיא גם עיתונאית, ולא רק לוחמת-תאגידים. הגברת לא מבינה – כי לא עשתה תחקיר, אלא רק הוזנה על ידי המערכת – איפה ועל מה הצעקה. לו הייתה כותבת בצורה אחראית, או קוראת את מה שכותבים כולם בימים האחרונים, הייתה מבינה שטמפו ומב"י הם לא הבעיה. הבעיה והמלחמה הגלויה הייתה של המבשלות הקטנות, והאוצר מחפש דרך לתרץ את זה שהוא לא מוכן לשנות את מדיניות המיסוי שלו, ואולי לעבוד קצת קשה על פתרון יצירתי כלשהו לבעיה.
המס – נקמנות או דאגה לשלום הציבור?
הטיעון העיקרי תחת הכותרת המכוערת, הוא ששתי הגדולות לא הורידו מחירים כשיכלו (לא בטוח שיכלו – ראו למטה). אם זה הטיעון, יוצא אז בקלות מהמקלדת המשפט "בואו נדפוק אותם בחזרה". הצרה היא, שבדרך שוכחים את כל השאר.
מי הם בכלל "כל השאר"? כל ה- 14.5% מהשוק? יבואנים, בינהם קטנים, שצריכים לממן את המס עד שיזוז המלאי שלהם בעידן של מיתון? יצרנים קטנים, שממילא המוצר שלהם יקר?
הבלבול ביצים הזה על המס ב- 2007, שמאכילי העיתונות שולפים עכשיו. מה הקשר? הגברת משווה את מחיר סטלה ארטואה (סיטונאיים – לא מחירים לצרכן, שהולך ואומר לעצמו "וואו, שישיית סטלה ב- 30 ומשהו שקל, לעומת 65 היום? קורעים אותי, אלה") בחודש מארס 2008, לזה של מארס 2007. העליה במחיר הייתה של 3.7%. בדיוק, גברת חיון, כשעור עליית המדד באותה תקופה. עשית טוב, כדי להוכיח לכולם ש"המחירים אף עלו".
אז נכון: ב- 2007 המחירים לא ירדו. לא עשיתי חשבון כדי לראות אם היה מקום להורדת מחירים או שלא ואני חושב שהיה איזון במחירי המותגים – היקרים הוזלו והזולים התייקרו. ככלל, אגלה לכם סוד: אתם יודעים מה קורה כשמורידים מע"מ באחוז אחד, או מיסי יבוא? בכירים בקרב הצרכנים מספרים לי, שלא מורידים מחירים, אלא אם כן יש תחרות. היצרנים הגדולים, שבשנים ההן לא היו להם יצרנים מתחרים כמעט בכלל, לא הלכו והורידו מחירים. ייתכן שכן וייתכן שלא. אם לא, אז יכול מאוד להיות שלכאורה הכניסו הרבה כסף לכיס.
זה לא בסדר.
אבל לו היו מורידים מחירים, הרשתות היו מוזילות את המוצר? היינו משלמים פחות על הבירה בבארים? נה. וגם אם כן, מה הקשר לכלל השוק, ומה הקשר לצרכנים וליצרנים הקטנים?
ומאז, איפה עליות מחירי האנרגיה, חומרי הגלם, הזכוכית – כן, מישהו זוכר כמה עולה הזכוכית – בקבוק בירה – היום, וכמה עלה ב- 2007?
ולקינוח, ההכנסו הצפויות מהמס: מאיפה המספר של 245 מליון ש"ח הכנסות מהמס? אה, מהניירות הישנים שהאוצר הגיש לוועדה ביולי 2012, ומופיעים באתר הכנסת.
אני מחכה לפרוטוכלים של ועדת הכספים. כרגע הכל מאוד מעודכן, עד לתאריך ה- 17 לחודש, או משהו כזה. נראה ונשמע אז, מי אמר מה, ולמה.
גילוי נאות: יש באתר הזה פרסומת לסטלה ארטואה וגינס, אני עושה תחרות בירה עם טמפו מדי פעם, יש לי חברים במבשלות הקטנות.