חברת הכרם החלה לייבא את הג'ין של סנטורי – ג'ין רוקו. האם יש דבר כזה "ג'ין יפני"?
המילה גייג'ין (Gaijin) פרושה ביפנית "זר", כאשר הכוונה היא בעיקר למערביים. לא יכולתי להימנע ממשחק המילים הזה בכותרת, גם בגלל שג'ין הוא לכאורה משקה שכל כך "שייך" לאירופה: לג'ין יפני יש אפשרות להפוך כמעט מיד (בעיני) לגייג'ין – הפוך על הפוך. רק שזה לא כך: הג'ין מוכר ביפן לפחות מאז המאה ה- 16, מהתקופה שבה היו להולנדים וליפנים קשרי מסחר ענפים. המילה 'zeneifuru' היא המילה היפנית לג'ין, ומקורה בהולנדית: זֶנֶייפורו – חנייב-ורו. (היפנים לא סוגרים מילים בשווא, ולכן תמיד יש סיומת פתוחה).
אבל האם יש בכלל קטגוריה של ג'ין יפני?
בניגוד למה שקורה בעולם הוויסקי, אני לא בטוח. סקירה מהירה ברשת מראה משהו כמו ארבעה או אולי חמישה מותגים יפניים מודרניים של ג'ין, שרובם מכילים יוזו (מעין אשכולית לוכסן תפוז יפני ארומתי – יש גם בארץ) ושיסו (מעין עלי פלפל שמשמשים לתיבול) בצורה כזו או אחרת, בנוסף על הרכיבים הקלאסיים של ג'ין – ערער, כוסברה, הל וכו'.
אמרתי "מודרניים", כי שינגי'רו טורי, המייסד של סנטורי, כבר זיקק ומכר ג'ין יפני בשם הרמס, בשנות השלושים. כל אחד מארבעת היצרנים בהם אני נתקלתי מתגאה בבלנד אחר של מרכיבים, אבל רק יצרן אחד (קיוטו דיסטילרי) משתמש ביין אורז בתור בסיס לג'ין שלו. כל השאר – כולל ניקה, שהוא המותג השני שמוכר בארץ, לצד סנטורי – משתמשים בבסיס של חיטה ותירס, בצורה כזו או אחרת.
ג'ין רוקו – שישה רכיבים יפניים
"שש כנפיים לאחד", ובמקרה זה – פאות לבקבוק: באחת – פרחי סאקורה, בשניה – עלי סאקורה (דובדבן), בשלישית – תה סנצ'ה, ברביעית – ג'יוקורו (תה ירוק), בחמישית סנשו ובשישית – יוזו.
בנוסף על אלה, יש בג'ין כאמור מרכיבים ארומתיים קלאסיים, כולל קינמון ואנג'ליקה.
ג'ין רוקו – טעמים ושתיה
זהו ג'ין טוב, אפילו טוב מאוד, נקי מאוד, עם טעמים עשבוניים מצד אחד, בדגש רב על הדרים, מצד שני. הפה שמנוני, טוב ועשוי היטב, אדמתי וקצת מריר בסיומת. אפשר בהחלט לשתות כמות שהוא – אולי על קוביית קרח או מהפריזר, אפילו – ואם יש לכם טוניק טוב, יעשה ג'ין אנד טוניק מצוין.
בסופו של דבר זו בהחלט תוספת מבורכת למה שאנחנו קוראים היום "ג'ין מודרני", שהחל אולי עם מותג אחר – ג'ין הנדריקס.