כדאי מאוד לפתוח את העיניים ליינות הבאים של יקב גוש עציון. יינות שתמיד היו טובים, עכשיו הולכים ומשתפרים
איתי להט, היינן היועץ ליקב, משבח מאוד את העבודה מבחינתו עם יקב הבוטיק הזה, שכל העשייה שלו היום היא עדיין בסדר גודל של 30-40 אלף בקבוקים. "כרמים מצוינים, ציוד משובח ואנשים שמוכנים לשמוע," אומר להט, "וזה חלק גדול מאוד בסוד העניין".
בשנת 2008 – השנה בה הגיע להט לעבוד עם 'גוש עציון', נטעו ביקב זנים חדשים כמו מורבדר, גרנאש וזנים אחרים, שונים מהמקובל. מצד שני, החליטו אז גם להוריד את הסירה. זן שהצליח יפה, אומר להט, אבל לא בהכרח מצדיק יין זני.
בתחום הלבנים היקב תמיד עשה טוב: יינות 'קרים' יותר באופיים, אם גם בעלי אופי טיפה מתקתק, בהתאם אולי לגובה הכרמים וסגנון העשיה. עכשיו, כמו עם הסירה שיורדת, גם בלבנים יש שינוי: יש ריזלינג עד 2010, אבל מ- 2011 לא יהיה. "הקלון שיש בארץ לא מצליח לייצר יינות מספיק טובים," מאשים להט את הרצפה העקומה, "אבל במידה ונצליח למצוא קלון מתאים – נלך על זה שוב." באיזשהו מקום, יכולת לקחת החלטות כאלה היא לא דבר טריוואלי: צריך שיתוף פעולה של הבעלים כדי לקחת אותן, וראו את המשפט הפותח לכתבה הזאת.
"בגוש עציון אני מנסה לעשות יינות 'אגרוף ברזל בכפפת קטיפה', אבל זה תהליך שלוקח זמן." אומר להט. בינתיים, היינות לטעמי טובים, מעניינים. אין כאן יינות במובן הבומבסטי של העסק, אבל משהו שעובר כמו חוט שני דרכם: יינות שמתפתחים לאיטם, בסוג של sotte voce.
אדומים בציר 2009 הם יינות שעדיין לא יצאו לשוק.
גוש עציון נחל הפירים 2009
כל זני בורדו, מלבד מלבק. עשוי בעץ ישן. קצת בשרני, מעט ירקרק. אף נעים – ללא עץ. זהו יין בסיסי טוב, עם טיפה אלכוהול באף. הפה קל, מתאים לשתיה כשהוא קצת מקורר. מעט טאני מדי לטעמי ביין בסיסי, אבל יתאים מאוד לאוכל שמן, בשר מבושל ארוך. 80 ש"ח? מתאים מאוד.
גוש עציון האלון הבודד קברנה פרנק 2009
האף עדיין סגור-משהו, אבל יש בו משהו מתוק-עדין. הפה חלק, פירותי ומתקתק, עם קצת אפר סיגרים או משהו 'חביתי' יותר; קלוי. הטאנינים טובים – חדים-אופייניים לזן – ונשארים פחות זמן בפה, מאשר ב'עמק האלה'. הסיומת מתובלת וטובה. לשתות מתי? לא יודע, אבל לא בשנה הזאת או הבאה… 124 ש"ח.
גוש עציון האלון הבודד קברנה סוביניון 2009
ארומות קלילות, בפרי. כמעט ואין עץ באף – קצת בפה. האחרון עם טאנינים טובים, רכים, וחמיצות מעולה. קברנה סוביניון מאוד מדויק, לא כבד, עם הרבה פלפל שחור – מאוד יפה. סיומת די ארוכה. יין טוב, די אלגנטי.
גוש עציון עמק ברכה 2009
בלנד בורדולזי. התחושה הראשונה היא מתיקות בפה. לא מעט עץ. פה נעים – בינוני/קל – עם טאנינים טובים. האף עדיין סגור, ויש בהחלט למה לחכות. יש פה משהו יותר רך, אם רוצים להשוות אותו לבלנדים בורדולזיים אחרים בשוק הישראלי; הוא עגול. יוצא לשוק בעוד שנתיים שלוש. נראה מה יהיה…
גוש עציון עמק ברכה 2010
מצוין. זה יין לעוד שלוש שנים: טאנינים מאוד בולטים, אבל מתחת לזה יש המון פרי שיוצא החוצה. הרבה פלפל שחור ותיבול ועץ מצוין – קצת שוקולדי, אבל טוב מאוד. יש עוד זמן ליין הזה, והלוואי ואשרוד עד 2014 – בשביל לטעום אותו. יצאו כ- 3000 בקבוקים.
גוש עציון האלון הבודד שרדונה 2010
המון פרי טרופי באף הראשון. ימבה אננס וגויאבה. הפה חלק, לא שמנמן, אבל מתמסר כזה. זה סוג של hotel california בעיבוד ג'אזי וקצת איטי. סיומת מפולפלת, איטית, עם מנטה. ללא עץ. לשתות קר – ואני חלוק כאן על היינן, שרוצה את היין הזה קצת יותר חם.
גוש עציון עמק ברכה לבן 2010
ויונייה ושליש שרדונה. יין שמח מאוד. יופי-טופי של אף. המון ויונייה, עם הרבה טעמים מתקתקתים, אבל לצד זה אותו תיבול 'פלפל' של השרדונה. יין למסעדה, להזמין ממנו עוד ועוד. הפה עגול, אבל לא שמנוני או מעיק. עומד יפה, בשורה אחת, עם יינות יקרים. אין כאן חמיצות חזקה – שימו לב לזה – ושוב, כשיגיע לשולחן, לשתות על הצד הקר יותר.
מילה תדמית אחת: שרגא? אתה חייב לתת קצת שמחת חיים ליין. תווית יותר שמחה. פחות טכנית, פחות 'מעבדתית'. חוצמזה? יופי של יינות.