את סומליה 2014 ניצלתי כדי להפגש עם רמי בר מאור – בעליו של היקב הקטן בשם זה. שלושה יינות בהחלט טוביםהנה מצב שבו ביקורת לא מחמיאה דווקא עוברת בשלום: לראשונה נפגשתי עם רמי בר מאור לפני כשנתיים. לאחר מכן, בטעימה אחרת, פחות התלהבתי, אבל ראיתי אור בקצה המנהרה. עכשיו, בתערוכת סומליה, נפגשתי עם רמי על יינות בציר 2012, ואני שמח לומר שהנבואה, שבמקרה הזה ניתנה לשוטה גמור (הח'מ', רק כדי שיהיה ברור), התגשמה.
בחלק מהדברים – כרמים, זאת אומרת, עבר רמי ל"אי השקיה" של הכרמים, ובמשולב גם למינימום התערבות בנעשה בכרם. את זה הוא כבר עשה ב- 2010, אבל לקח זמן, הוא אומר, עד שראה השפעה וברכה בעניין. וברכה יש. בהרבה מקרים הוא מנצל את צימוח הגפן עצמו כדי לקבל הצללה, למשל. במקרים אחרים הוא לא עושה טיפולים אחרים מלבד חילון או זמירה, ובכל מקרה שומר על יבולים לא גבוהים. הדברים, הוא אומר, מתבטאים לא רק בפרי, אלא גם בהתנהגות שלו ביקב: בתסיסות ובצורה שבה השמרים מתנהגים ומתמודדים עם התירוש. זה נשמע סביר, כיון שלכל הדברים האלה ישנה למשל השפעה על כמות האנתוציאנים (צבענים) על הזג, השפעה על כמות הסוכר ומאזן החומצות וכד'. גם עובי הזג עצמו בוודאי משתנה, ועוד ועוד.
בר מאור הוא לא טיפוס קל. "אשתי היא זו שעצבה ועשתה את התוויות, אחרי ששני מעצבים ברחו." הוא מספר וצוחק. "מה שכן, אני משתגע מהכורמים, שחלקם פשוט לא מוכנים לשמוע לי כשאני אומר להם "אל תכנסו לכרם. לא צריך. אני לא רוצה." הסיכון הוא עלי, אז למה כל כך קשה להם?"
לי דווקא ישנה תשובה לזה והיא פשוטה: הכרמים הם הבייבי של האנשים האלה, ולמרות חוזי החכירה הארוכים, עדיין, קשה להם.
ובכל אופן, תודו – זה יפה.
אם כבר מזכירים את התוויות, הרי שהן יפות. כל אחת מהן מבטאת משהו אחר שקשור ביין, בזן או בשילוב הזנים. 'לילית', היין הבסיסי של היקב, משדר משהו של טרוף ומסטיות. בתווית בה נראה היין רוקד כביכול עם השמש הכוונה היא לקברנה פרנק, שרק רוצה – אומר בר מאור – שיתנו לו עוד ועוד מהחום ומהשמש, מהחביות החדשות והמעץ. עם הכל, הוא אומר, הזן הזה יכול ורוצה להתמודד.
והירח האדום? יותר פרי אדום ביין, תחושות מסוג זה בבלנד הגבוה שלו.
לילית 2012
היין הבסיסי של היקב. בלנד של 83% קברנה סוביניון ו- 17% סירה. נמכר ב- 90 – 95 ש"ח לצרכן. זהו יין מאוד חמוד, עם חמיצות גבוהה וטובה – ללא תיקוני חומצה – ועם הרבה ריחות פרי אדום, מתוק. הטעמים לא ריבתיים והמתיקות לא גבוהה. זה משהו שהיין משרה, יותר מהכל. הפה חלק, הטאנינים עדינים וטובים והתחושה הכללית היא של יין מצוין ל'כוסות' במסעדות או באמת לליווי ארוחה.
קברנה פרנק 2012
הענבים מסביבות כפר ניל"י, מקום מושבו של היקב. הוא מאוד סגור, בוודאי בהשוואה ליין הקודם של היקב, שהוא עיקר תוצרתו. אני לא רוצה לעשות את ההשוואה, אבל המעניין בקברנה פרנק הזה הוא, שהוא חסר את הירוק הבעטני שיש ביינות אחרים מהזן הזה. כאן הוא הרבה יותר מעודן, כמעט subtle. גם פה, החמיצות טובה, אפילו גבוהה וזה למרות הבציר היחסית מאוחר. הסיומת בינונית-ארוכה ולאורך כל היין לא מרגישים את ה- 40% עץ חדש; הפרי מתמודד איתו יפה מאוד.
ירח אדום 2012
קודם כל – הרבה יותר נקי ממה שזכרתי. מדויק יותר, מפוכח ועשוי טוב. יין שבו 85% מרלו מנחל ניל"י, על קרקע גירית, שיש לו חמיצות מטורפת (7.8 גרם לליטר בבציר) ומנגד טאניות עדינה. אם החמיצות הזו תתרכך, והיין יפתח במהלך השנים שהוא עוד יהיה בבקבוק, אפשר יהיה ליהנות כאן ממרלו מצוין.