גילוי של חדשות "כאן 11" בדבר דרישת בד"ץ העדה החרדית להעביר עובדים אתיופים מתפקידם בקו המילוי לתפקיד אחר ביקב, מלמד על כוחו של הארגון הזה בעולם היין בישראל
אבל האם הוא חסין אש?
בעניין הזה חייבים להיות הוגנים כלפי 'ברקן': הבעיה היא בעיה קשה, אבל הבעיה היא עם הבד"ץ.
ואיתנו. שאנחנו מאפשרים לו להשתולל ככה.
תוספת מאוחרת:
את הכסף ששמים עכשיו היקבים למטרת יצוא לארה"ב, הייתי שם על תוכנית הסברה לצרכן הישראלי, על אודות 'מהו יין כשר'.
(אם הם יצליחו להחליט על מהו יין כשר, בעצמם. אבל זהו, שאין פוסק בעירו, כיום; מלכוד 22 במיטבו.)(14:00) עוד תוספת: מכתבו של ז'ק בר, יו"ר הנהלת טמפו, לעובדיו. חשוב לקרוא.
ובסופו של דבר, מאוחר יותר באותו יום, הוציאה קבוצת טמפו את התגובה הבאה:
קבוצת טמפו- ברקן מקדמת העסקה שוויונית ומתנגדת לכל גילוי של גזענות או אפליה.
כפי שיו"ר ומנכ"ל טמפו מר ז'ק בר הודיע הבוקר, בטמפו עובדים מיטב אזרחי ישראל, ללא הבדל דת, גזע ומין.
מכיוון שנקלענו לסיטואציה שאיננה קשורה בנו, והבנו שאנו נגררים לסיטואציה פוליטית כזו או אחרת, ומכיוון שכל עובדינו יקרים לנו במידה שווה, נתן יו"ר ומנכ"ל החברה, מר ז'ק בר, הנחייה מיידית שלא להזיז אף עובד מתפקידו.
יודגש שבכל מקרה, גם אם היה זז מתפקידו אחד העובדים, לא הייתה נפגעת פרנסתו.
במילים אחרות, יו"ר טמפו הבין שבתור גוף גדול, שרוצה להוביל, וכזה שיש לו לקוחות גם שאינם מהמגזר החרדי – אפילו דתיים – יש לו מחויבות שהיא מעבר למחויבות כלכלית. הוא בהחלט צריך לשים קו במקום מסוים, ולומר "עד כאן". יש לי גם הרגשה, שאנשי הבד"צ העדה החרדית הבינו שטוב לא יצא להם מזה.
המוסד הכלכלי הזה – ואסור לטעות, מדובר במיליונים רבים של דולרים! – הופך להיות הכשרות הדומיננטית ביותר: כבר השנה הוא ככל הנראה יהיה חותם הכשרות הכי משמעותי, אם אכן ברקן עוברים "אליו". במצב הזה, ליצרני מזון (או "כשרים" אחרים) אין כל כך ברירה.
בתגובה שלו לעובדים האתיופים, ז'יל אסולין, מנכ"ל ברקן, נשמע היה כן ואמיתי: "שמע," הוא אמר בעצם, "אין לי ברירה."
וזה נכון: אם הוא רוצה למכור מאסות, הוא חייב בד"ץ. ויש לי הפתעה בשבילכם: בקרוב מאוד, אם הוא ירצה לייצא, הוא גם יצטרך לבשל יותר ועוד יותר מהיין שלו.
למה? כי לשם נושבת הרוח; להיות "בטוחים".
למה בעצם אנחנו מצפים מברקן – גוף פרטי, שנמצא בבעלות של משפחה שומרת מצוות (ז'ק בר וצאצאי בורנשטיין) – שינהל את המלחמה של האתיופים, או של חובבי היין החילונים, לצורך זה?
האם חברה פרטית – יצרנית המשקאות הגדולה בישראל (טמפו) צריכה להיות זו שמנהלת את מלחמות הדת?
הבד"ץ אומר "דווקא היינו בסדר: במקום להצביע על עובד זה או אחר שיש לנו אולי ספק לגביו, ביקשנו להעביר את כל האתיופים." לא לפטר. להעביר.
על זה היינו אומרים "וואלה, יופי", אבל מבחינתם? הם עשו את הטוב ביותר ולא הלבינו פניו של איש.
הבעיה היא לא ברקן ולא טמפו. יקבים אחרים, אני בטוח, פשוט לא לוקחים לעבודה אנשים או עובדים שעלולה להיות להם בעיה איתם. באיזה יקב גדול בישראל יש עובדים נוצרים או מוסלמים או בהאיים, לצורך העניין?
ביקב, לא בשמש, בבציר.
אז מה, לא לקנות כל מה שמופיעה עליו חותמת בד"ץ?
"פחח", כמאמר הזמן.
פתרונות?
- – לבשל את כל יינות המאסה
- – לבשל את כל היין ליצוא
- – להקים רשות כשרות עצמאית של היקבים ולמכור תחת "כשרות יין", כמו מסעדות
ואולי – הכי פשוט?
– להגיד "לא" לבד"ץ ולדרישות ההזויות שלו, ולראות מה קורה: האם הם מפסיקים לעבוד עם טפרברג, עם ברקן או טמפו, עם כרמל או עם גופים גדולים אחרים?
זכרו: זה גוף כלכלי, שחייב לקיים את עצמו. כמו כל כל שלטון עריץ, הוא לא יעשה שום צעד שיביא להכחדה שלו. גם לא מלחמת עולם.
וכדאי לזכור עוד משהו: את העשבים השוטים הצליחו לנקות – כאשר באו היקבים ונעמדו על האחוריות. אפשר יהיה גם כאן, צריך רק אומץ.