יקב רמת הגולן הפך את היינות המבעבעים לאחת מההתמחויות שלו. והתוצאות נראות היטב בשטח
לא רק יקב אחד מייצר יינות מבעבעים בישראל. אפילו לא רק מכאשר דובר ביינות בשיטה המסורתית. אבל רק לרמת הגולן יש מבחר ומגוון משמעותי בתחום הזה: היקב מייצר יינות בשיטה המסורתית, מזנים מסורתיים ובאיכות שלא הייתה מביישת שום בית שמפניה – גם לא מהשמפניות המוערכות יותר.
כדי לייצר יין מבעבע בשיטה המסורתית צריך לא רק הבנה טכנית ויכולת טכנולוגית שהיא מעבר למה שיקב רגיל בה (צריך ציוד מיוחד), אלא גם יכולת חשיבה וראיית הנולד שאין דומה לה.
כל מי שאי פעם טעם יינות בסיס לשמפניה – נוזלים חומציים, דוקרניים וכמעט בלתי אפשריים בעליל – יכול רק להעריך את יכולותיהם של הייננים שיודעים להפוך את היינות האלה למה שבסופו של דבר מתגלה כמשקה מעודן, הרמוני ולעיתים אפילו מורכב. מן הסתם ישנה איזו נוסחה, ובטח יש כמה כללי אצבע, אבל בסוף היום, יש בכל זאת הבדל גדול בין הטכנאים, והאמנים האמיתיים בתחום הזה.
יקב רמת הגולן מייצר היום מגוון משמעותי של יינות מבעבעים בשיטה המסורתית: סחיטת אשכולות שלמים ותסיסה שנייה בבקבוק ולאחריה תקופת זמן על השמרים, עד ל'הקפאה המקפיצה'; מה'גמלא ברוט' הבסיסי ועד ליינות ה- Late Disgorged היוקרתיים, שיושבים במשך שנים על השמרים במרתפי היקב. טווחי המחיר נעים בין "עודף מ- 100" לבין סביבות ה- 500 ש"ח.
ההשוואה – ורמזתי עליה כבר בפתיח, בעצם – בין היינות הגדולים של היקב ושמפניות היא בלתי נמנעת. אני חושב שהיינות של רמה"ג עומדים במשימה בצורה יותר מראויה. החיסרון היחיד שלהם בהשוואה למשל לשמפניות בלאן דה בלאן טובות מאוד הוא אולי המוס המעט יותר מבעבע של יינות היקב, אבל מבחינת מורכבות, ארומתיות ורעננות, אין להם בהחלט במה להתבייש.
גמלא השמורה ברוט NV
מיוצר בשיטה המסורתית, פחות או יותר 50:50 פינו נואר ושרדונה, כאן הרוב מבציר 2015. עובר התיישנות של שנה על השמרים. מהבחינה הזו אפשר להשוות אותו לקוות מודרניות, טובות, ואני מציע לכל אחד לעשות את ההשוואה ולראות בעצמו.
היין הזה בעל אף מאוד נעים, מלא תפוחים ירוקים והדרים. הפה יבש, על הצד המתקתק והמלא יותר; קצת לחמי. יופי של אפריטיף, שבקלות רבה משתדך לאין-ספור סוגי מנות. (89)
ירדן רוזה ברוט 2011
אחד היינות המוצלחים של היקב, ו'שמפניה ורודה' לכל דבר. בציר 2011 הוא זה שנמצא עכשיו בשוק, מעט על הצד המחניף והמתקתק – תות-קרמל בהיר – אבל החומציות שלו מצוינת ומחפה על זה בקלות רבה.
מכיל 72% שרדונה, 28% פינו נואר. אפריטיף מצוין, אבל גם יין טוב להרבה סוגים של מאכלים אסאיתיים, קינוחים וגבינות כחולות. (90)
ירדן רוזה ברוט 2012
טיראז' של היין הזה – כלומר יין ללא המשקעים, לפני הוספת דוסאז'. סופר יבש, מן הסתם, ירקרק ומעט מינרלי. הלוואי והיקב היה עושה אותו ברוט-נטור; היה יכול להיות יין מגניב לחלוטין. בכל אופן, נראה שיהיה טוב מאוד.
ירדן בלאן דה בלאן 2009
האופי הארומתי טוב. הרבה תפוחים ירוקים, קצת הדרים וטיפה שמרים או לחם. מאוד מהנה וקלאסי. 5 גרם דוסאז' – כמו ברוזה, אגב – אבל פירותי יותר מיין מקביל לו בשמפן, נניח; קצת יותר 'עבה', נראה לי. (91)
ירדן קצרין בלאן דה בלאן Late Disgorged 2007
(טיראז'). אף מצוין, פה מלא, אבל שומר על פוקוס וחדות. עשר שנים על המשקעים, ואלה שומרים נהדר על היין. בניגוד לשני קודמיו – הבאים בטעימה – היין הזה יהיה כבר בכמות 'מסחרית', ואפשר יהיה למצוא אותו גם מחוץ לחנות היקב.
ירדן קצרין בלאן דה בלאן Late Disgorged 2005
מאוד lively. גוף קל יחסית למה שציפיתי (שנה חמה, משקעים וכו') ופה המוס אולי הכי פחות עדין מכל היינות. החומציות מצוינת, ותורמת ללא ספק לחיוּת שלו. הסיומת טובה ויבשה. עצה אחת: לתת לו לעמוד קצת. אני יודע שזה קשה, כאשר מדובר ביין מבעבע, אבל בהחלט כדאי. רק פעם אחת ראיתי מישהו מעביר יין מבעבע לדקנטר, אבל לא הייתי פוסל את הענין הזה כאן. (91)
ירדן קצרין בלאן דה בלאן Late Disgorged 2000
מהיין הזה יוצרו בזמנו רק כ- 200 בקבוקים, ולא מעט מהם כבר לא איתנו. הגוף של ה- 2000 מצוין. הפה רענן ויבש, עם חומציות מעולה ממש. אפס דוסאז', מינרליות ממש טובה, גוף עסיסי עם טעמים של יין מתבגר בצורה משובחת ממש. אני חושב שהגיע זמן לשתות אותה, אלא אם כן אתם רוצים ממש טעמים בוגרים בשמפניה שלכם. מה שיש כאן – קצת פטריות ו'רגליים', בהחלט מאוזן כרגע. (93)
קינוח: מוסקטו 2017
בהעדר יין מבעבע חצי יבש ביקב, גם זה לזמיר ייחשב. מתוק אומנם, עם 'פיז' קל בלבד, 6% אלכוהול. חומציות גבוהה מאוד, שמשאירה את הפה חמצמץ גם הרבה זמן אחרי שהיין כבר נשכח. טוב? רע? אני מציע להשתמש בו בתור מלווה לאוכל חריף ממש, ואז הוא סבבה. כנ"ל במשקאות מעורבבים; סנגריה לבנה, לצורך העניין. לא הייתי מזכיר אותו כאן (סוג של חילול הקודש, יגידו), אלמלא בקבוק ה- 330 מ"ל שלו, שמגיע בפקק הברגה פשוט. כיף של יין לכל. (85).