האחים שקד מציעים שוב בישראל יינות של ביבי גרץ (Bibi Graetz) – היקב הטוסקני ששורשיו בתל אביב
ולא רק ששורשיו בתל אביב, אלא אפשר אפילו לומר שבן גוריון היה זה שהקים אותו.
מעשה שהיה, כך היה:
לראש העיר של תל אביב, מאיר דיזנגוף, הייתה חברת ספנות. במרצות השנים הכניס לחברה שלושה שותפים, מאיר אריסון (האבא של תד אריסון), רפאל מלץ ויהודי יליד לייפציג בשם היינץ גרץ.
ההסכם בין השותפים היה מוזר במקצת, ואמר שבמות כל אחד מהם, עובר חלקו לשותפים האחרים. כך יצא שבמהלך השנים, עם מותם של דיזנגוף, מלץ ואריסון, גרץ הפך לבעלים היחיד של חברת הספנות מ. דיזנגוף.
בתחילת שנות החמישים קנה גרץ שלוש ספינות משא ישנות, שאחת מהן שונה שמה לאברהם גרץ, על שמו של היינץ. למרבה הצער, מ. דיזנגוף הפכה למתחרה לחברת הספנות הלאומית 'צים', ובסופו של דבר התקשתה להשיג חוזי הובלה, בעיקר מארה"ב לישראל.
גרץ נכנס למו"מ על מכירת החברה לצים, ובנו – אדן – ששמע על העניין, נכנס ככל הנראה למשבר נפשי חמור, עלה על ה'אברהם גרץ', הדיח את רב החובל שלה ואיים, שאם בן גוריון לא ימנה את אביו לשר התחבורה (ויש אומרים שאותו למפקד חיל הים), הוא יטביע את הספינה על צוותה.
המשבר, שנודע בשם "פרשת אברהם גרץ", הסתיים בסופו של דבר בכך שבן גוריון שוכנע להבריק לספינה שהיינץ גרץ ימונה לשר התחבורה. אדן גרץ ירד מהאוניה ואנשיה חזרו ארצה. הוא טען שמעולם לא איים להטביע את הספינה ונפוצו שמועות שהאלחוטן היה זה שיצא מדעתו. מה בדיוק קרה על סיפונה של הספינה לא ממש ידוע גם היום, בגלל שתיקת אנשי הצוות (ששולבו מאוחר יותר במשרות במקומות אחרים) אבל אדן גרץ הפך לפסיכולוג עם פטנטים קצת לא שגרתיים ונעלם מתחת לרדאר.
אבל מה הקשר ליין?
היינץ גרץ – שאגב סייע הרבה מאוד לאליהו סחרוב במשלוחים ימיים שונים עבור ההגנה – מכר בסופו של דבר את החברה שלו לצים ועזב את הארץ עם אשתו – רחל (שהייתה אחותה של איילה זקס אברמוב, אספנית האמנות).
גרץ נסע לבקר את בנו, הפסל גדעון גרץ, שישב ויצר באיטליה, וקנה שם את ה- Castello Vincigliata היפהפיה, שמשקיפה על פירנצה, המקום שבו נמצא היום היקב של נכדו, בנו של גדעון.
דן (ביבי) גרץ לקח את מעט הכרמים שסבבו את הטירה המשפחתית והחל לייצר מהם יין. לאחר שהיין זכה להצלחה, הוא החל לקנות פרי ויין מכרמים נוספים באזור וכיום הוא מייצר יינות 'סופר טוסקניים' שזוכים להערכה רבה. בשנת 2002 החל שלום מחרובסקי להביא את היין, אבל היבוא נפסק.
ביבי גרץ מייצר יין בעיקר מסנג'ובזה, אבל משתמש גם בזנים מקומיים אחרים – קניולו, מלבזייה, אנסוניקה וקולורינו. הרבה מהתסיסות הן תסיסות מסורתיות, פתוחות, ומתבצעות בחביות קטנות שהמכסים שלהן הוסרו. חלק אחר מתבצע במכלי נירוסטה, אבל הפילוסופיה הייננית של גרץ מדברת על שימוש בזנים מקומיים בלבד, ייננות מסורתית וכבוד לקרקע ולטרואר המקומי.
התוויות, מעשה ידיו של גרץ, הן יצירות אמנות בפני עצמן; כל אחת צבעונית ויפה מחברתה ואי אפשר להתעלם מהן. היינות עצמם מעניינים לא פחות מהתוויות, כאשר מקורות הענבים מגוונים למדי, חלקם מסביבת היקב, כאמור, וחלקם מכרמים ממש מעל לים.
Bibi Graetz Casamatta Toscana Rosso 2015
פרחוני ומאוד נעים באף, עשיר בפירות אדומים, עם חומציות טובה וטאנינים. מעט מינרליות טובה – די מרשימה ליין שמחירו הוא כ- 60 ש"ח. יופי של יין לאוכל.
Bibi Graetz Testamatta Toscana Rosso IGT 2013
מאוד מרוכז ומרשים, ועם זאת תחושה של הרבה פרי ואור, לא של עץ. יש כאן מינרליות נפלאה, והפירותיות נמשכת עד לסיומת. הבעיה – המחיר: 950 ש"ח לבקבוק. מי שיכול להרשות לעצמו – זוכה בגדול.