אחרי שנים של יינות כבדים יחסית, די אלכוהוליים וקרובים בטעמיהם ליינות סטייל אמרונה כמעט, יואב לוי, איש בזלת הגולן, יוצא עם יינות שאני מעיז לכנות "שונים לגמרי". מעניין!
נפתח בבשורות הפחות טובות: את השרדונה של בזלת הגולן מודל 2012 לא ממש אהבתי. האף עיצי למדי, הפה חלש מדי ולא לגמרי משקף את האף. הסיומת יבשה והחמיצות טובה, אבל היין מרגיש לא מחובר ולא מהנה. אולי בעוד שנה? אולי.
הבשורות הטובות יותר באות מהחזית האדומה. פה חשתי בשינויים משמעותיים מאוד, בעיקר בכובד היינות ובהרגשה הכללית שהם משרים. לא, אני לא שותף לאופנה ש'אסור עץ' ו'חייבים שאירופה תהיה בישראל', ועדיין, אני אוהב את השינוי בסגנון.
בזלת הגולן מרלו ריזרב 2011
פרי אדום, בשרני מאוד. אף משובח, מפולפל, ו'שמח'; ארומתי. הפה טאני. העץ מורגש, אבל היין קל יחסית ולא מכביד. אפשר לדעתי לשמור לעוד שנתיים – שלוש בקלות רבה.
בזלת הגולן קברנה סוביניון 2011
האף סגור. הפה חלק, יותר כבר מהמרלו באופן טבעי, קצת ירקרק. הטאנינים טובים והחמיצות בינונית. הסיומת ארוכה בצורה מפחידה ממש. לא קברנה שגרתי – ולא לשתות לפני 2015.
בזלת הגולן קברנה סוביניון ריזרב 2011האף בשרני מאוד – meaty ממש . הפה חלק ולמרבה הפלא – אולי – פחות כבד מהיין ה'רגיל'. אלגנטי וטוב. העץ פחות מורגש מאשר המרלו. הסיומת טאנית וגם כאן, החמיצות מאוזנת.
מחמאותי לשף.