זה לא סוד גדול שיקב בזלת הגולן נעלם קצת בשנים האחרונות ממפת היין הישראלי. זה לא שיואב לוי הפסיק לעשות יין, אבל סכסוכי שותפים מנעו מהיקב להישמע יותר. עכשיו הוא חוזר לתמונה, עם היקב שכולו שלו ויינות חדשים
בזלת הגולן היה יקב הבוטיק הראשון שהוקם ברמת הגולן, ואחד מהראשונים בכלל, בישראל. הוא שוכן בקדמת צבי, במתחם יפה שהושקעו בו הרבה זמן ומאמץ. בנוסף, לפני כמה שנים נעשה מאמץ בצעד להעביר את היקב למתקן גדול יותר, במתחם תיירותי שנפתח בצומת וואסט, אבל הוא נכשל: מתחם התיירות פחות מצליח, ויואב לוי החזיר את כל פעילות היקב – ייצור וגם מכירה – למתקן ולמקום המקורי בקדמת צבי.
זנים בינלאומיים ולוקאל פטריוטיזם
בזלת הגולן הוא יקב של זנים בינלאומיים, ועובד גם היום בגישה של תחילת שנות האלפיים: קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה, בעיקר, כאשר רוב היין עשוי בעץ. לוי אמנם מעיד על עצמו כמישהו שלא אוהב עץ, אבל בשלות גבוהה בהחלט כן היתה מהסימנים המובהקים של סגנון היין. היא עדיין שם, למרות שסמן ארומתי אחר של היקב – ריחות עדינים מאוד של אקליפטוס ביינות האדומים – נעלם.
כיום עושה היקב סדר גודל של 85,000 בקבוקים בשנה. לא מעט. ללוי יש כ- 100 דונם כרמים, שרובם נטועים באזור שלו ממש. בנוסף הוא לקח מעט ענבים מהנגב, כחלק מיין שעשה פעם בנוסח "נגב-גולן"; יין שרדונה שהיה תחת פקק הברגה ועליו דגל ישראל. כמו שנראה, לוי הוא פטריוט לא קטן בכל מה שקשור ביין שלו, ולא רק שהוא צובע את פקקי היין בדגל, אלא שהוא גם שומר מקום של כבוד לאחת מחטיבות השיריון שנלחמו באזור שלו – חטיבה 188; במלחמת יום כיפור. ואגב פטריוטיזם: אם יש רק דבר אחד שישמח אותו בימים טרופים אלה הרי שזה יותר שיתוף פעולה ועשייה משותפת של היקבים, שהממשלה, הוא אומר, זורקת אותם לכלבים בדיוק כמו שהיא זורקת את החקלאים כולם.
אם לסכם את הפרק הזה, אם כך, הרי שסגנון היין הוא סגנון של יין ישראלי: בשלות גבוהה, די עץ כדי שלא לאכזב את הלקוחות ואלכוהול בהתאם.
בזלת הגולן רוזה 2018
קברנה סוביניון ומעט איזבלה (ענב מאכל) שגדל על פרגולה בחצר היקב. הרוזה עשוי כמובן ללא עץ, ונמכר ביקב בלבד: יש לו אף נעים, בלי שהוא מתחנף או מנסה להתפרץ. הפה חלק, רך יחסית ועגול עם סיומת קצת טאנית ויבשה. (86).
בזלת הגולן שרדונה 2018
כ- 10,000 בקבוקים של יין שתמיד היה מהטובים של היקב. גם כאן, שרדונה טוב, עשוי ענבים מצפון-צפון הגולן, מגובה של 1,000 מטרים. קצת מתקתק, אבל לא רע בכלל; במיוחד שהוא עשוי ללא עץ בכלל. (90).
בזלת הגולן שרדונה 2017
האף בוגר יותר. בעל גוף עבה וטוב. יין עגול, עשוי היטב שנמצא בשיאו. (89)
בזלת הגולן מגמה 2014
בלנד של 75% קברנה סוביניון והשאר מרלו. יבש, טאני ועדיין צעיר. פרי טוב, שעושה יין לא כבד. עשוי ללא עץ: נעים מאוד לשתיה, אם גם רצוי עוד שנה בבקבוק או דקנטר. (89/90).
כרם 188 לימיטד אדישן 2014 (כסף)
הפרי מתל פארס והיין על שמה של חטיבה 188, כאמור: קברנה סוביניון עם 17% אלכוהול. אני מכיר יינות נוספים בעלי ריכוז אלכוהול גבוה כל כך, וחייבים לומר שצריך פרי מאוד טוב כדי לתמוך בבשלות כזו וכל כך הרבה אלכוהול. האלכוהול מורגש לצערי, אבל עם חדרור מתאים ואולי גם זמן נוסף בבקבוק, זה בהחלט יין שהייתי מנסה: יש לו עמוד שדרה טוב, פה עגול וסיומת 'בריאה'. (88/89)
כרם 188 קברנה סוביניון 2015 (ברונזה)
גם כאן, הפרי מהכרם בתל פארס אבל היין בבקבוק בורגון תחת פקק הברגה: 15% אלכוהול. הפה מתקתק, עם חומציות טובה. יש כאן הרבה דובדבנים והסך-כל הוא טוב. אני מתלבט לגבי מידת היכולת של היין להתיישן, אבל עוד שנתיים הוא יחזיק ללא קושי. (89)