אלחנן שור, מנהל השיווק של יקב ארזה, ופיליפ ליכטנשטיין – היינן – הציגו היום כמה יינות חדשים של היקב, ובראשם היין הגבוה שלו – ארזה Auteur"אצלנו תמיד עשו יין מענבים," צחק היום אלחנן שור, כשהקשנו עליו קצת בענייני מיץ ענבים, תירוש, רכזים ואחרים. השיחה התגלגלה, כמו תמיד כשמדברים על ארזה, 'הכורמים' ו'שור', בדיוק לעניין הזה; אותה בדיחה ישנה, בגרסאותיה השונות: "בני," אומר האבא המוריש את העסק לבניו, "זהו סוד גדול, אבל שתדעו שיין עושים גם מענבים…"
והאמת ש'ארזה' מתמודדים עם עניין התדמית הזאת פעם אחר פעם: במעבר לייצור יינות יבשים הם הציגו בראשונה את סדרת 'כריזמה', שיש בה כמה יינות חביבים להפליא, במחיר של 30 ש"ח לבקבוק, בערך. המהלך האחרון שלהם – היין ה'סודי' – נועד לטפל ולהתמודד עם הנקודה הזאת. שור, בעזרתם של אנשי יחסי הציבור שלו, אתגר את אנשי המקצוע של עולם היין ושלח יינות ללא תווית, כדי שההתרשמות מהיין תהיה אובייקטיבית ככל האפשר. היין יימכר תחת תווית "תל ארזה", כאשר בינתיים מדובר בשני יינות – אולי, אחרי הפגישה של היום, אולי שלושה. לצד המלבק, טעמתי היום גם את התל ארזה קברנה סוביניון מבציר 2010: ענבים מסביבות כרם בן זמרה, ומעט ממקור אחר – כרם ב'מטע', שבסביבות ירושלים. התוצאה היא יין נעים, קצת ירקרק, עם הרבה דובדבנים וחמיצות טובה. ליכטנשטיין עושה יין מאופק למדי, גם ברמת האלכוהול, שבהחלט שווה את המחיר הנקוב.
אבל 'תל ארזה' – סדרת יינות קצרה במחיר של 65 ש"ח – היא לא החידוש היחיד שהיקב מציג. מסתבר שלמדף יגיעו בתוך זמן לא ארוך גם יינות יבוא של היקב, שימותגו ויימכרו תחת קונספט חדש, ידידותי לצרכן. שור לא מבין מדוע יינות יבוא צריכים להיות משהו שהקהל מתקשה להבין או לקנות: "אני רוצה להגיש סדרה של יינות טובים, במחירים טובים, בלי צורך במתווכים כמו מוכרנים או מנהלי חנויות יין. משהו שכל צרכן יוכל להבין."
נשים לרגע את היבוא בצד, כי מסתבר שגם בסדרת "הלל" יש ליקב משהו חדש להציע:
"אפשר לאמר שזאת הסדרה המתוקה שלנו," אומר שור, "כיון שהיא מיועדת לקחת חלק בשוק יינות הקידוש. יינות שמי ששותה אותם לא רגיל לשתות יין, ויינות 'הלל' אמורים להכניס אותו בהדרגה לעולם הזה." זה היה המקור הרעיוני ליין הזה, כשאלחנן, הדור המי יודע כמה ליקב בן 162 השנים, שאל את עצמו "איך זה שיין לקידוש הוא המוצר היחיד שאנשים קונים, ולא מצפים ליהנות ממנו?"
התוצאה היא כאמור "הלל": סדרת יינות בבקבוקים בסגנון בורגון, עם פקק יחודי, שניתן לפתיחה ללא חולץ פקקים, ואינו פקק הברגה: פקק פלסטי, שמאפשר סגירה חוזרת של הבקבוק, ושמירה של היין. לסדרה הזאת מצרף היקב שני מוצרים: מיץ ענבים ויין לבן, מתקתק. היין – ארזה מוסקט – מתוק, אבל לא מתוק מדי, ארומתי ונעים, ומלבד הארומות הפרחוניות-מתקתקות הרגילות של המוסקט, יש בו גם ארומות של תפוזים, וטעמי מנטה. 11% אלכוהול, ומחיר מדף של 25 ש"ח. קרור טוב, טייק אוואי ממסעדה סינית, ואתם מסודרים מצוין.
מה עוד נשאר לנו? טעימה מיין קינוח מחוזק, שאולי – ואולי לא – יכנס לסדרת 'הלל'. ליכטנשטיין לקח ליין הזה ענבי טמפרניו מכרם בגדרה (כהנוב) ועשה עבודה לא רעה בכלל. זהו יין קינוח מתובל, חומצי, בעל גוף טוב ולא מתוק מדי. 18.3% אלכוהול. המחיר עדיין לא נקבע.
לסיום, עניין העניינים: היין הגבוה של היקב. Auteur – מלשון יוצר – היא סדרה של יין אחד, בודד, שעושה כבוד ליינן של היקב. ליכטנשטיין, שמאחוריו כבר יותר מ- 20 שנות עשיית יין, מתכבד כאן ביין שמחירו 150 ש"ח לצרכן, ומיוצר כולו מקברנה סוביניון מכרם בן זמרה. בציר 2009 הוא בעל ירקרקות נעימה יותר מזאת של 'תל ארזה', שמרבית הענבים שלו מגיעים מאותה סביבה, אבל האף עדיין סגור. הוא מאוזן, בעל חמיצות טובה – אולי קצת גבוהה אפילו – וסיומת בינונית. האלכוהול לא גבוה (13.5%), וארומות העץ משתלבות יפה ביין, שעודנו צעיר. היין ארוז בבקבוק כבד (מדי…), תחת תווית יפהפיה, שבנויה מהדפסה ישירה על הזכוכית, לצד תווית חתוכה בקווי הפרופיל של היינן.
גרסת 2010 של ה'אוטור' עדיין לא מוכנה. היינות השונים עדיין מונחים בחביות, אבל ליכטנשטיין הביא איתו ממסך שהוא רואה כממסך הסופי. זהו יין בשרני – אם לא היו אומרים לי שכולו קברנה, הייתי חושב שיש בו סירה – מלא ומתובל. היה חסר לי משהו במתקפה – הוא טיפה 'חלול' – אבל הכיוון נראה מצוין. כיוון שנראה שכל היקב הולך אליו, ויש בהחלט אחרי מה לעקוב.