האחים שקד החלו לייבא את היינות של Estate Argyros מסנטוריני. וזה 'סנטוריני', לפני הכול
יש מעט מאוד יין יווני בארץ, ועוד פחות מזה – יין מסנטוריני. אלה יינות נישה, וזה למרות שהם מתאימים מאוד לאקלים שלנו ואפילו לאופי של השתיין הישראלי, במידה רבה. בשעה שיש המון יין איטלקי מכל הסוגים והמינים, כמויות אופנתיות ובלתי פרופורציונאליות של סנסר והיסטריה סביב גוורצטרמינר לסוגיו (כולל כזה שעשוי מזינפנדל; בדיחה פרטית), יין יווני דווקא יש פחות.
אבל נראה שהדברים משתנים. טוליפ – באמצעות 'אדום כהה' – לוקח אותנו ליוון, ומביא שני יקבים, בתוכם 'גאיה', עליו כתבתי כבר לפני שנים – ועכשיו 'שקד', שהחליטו להביא יין מסנטוריני. בדרך ראיתי גם יין נוסף, באתר של 'יין בעיר'.
ומה ששקד מביאים מרשים מאוד, אני חייב לומר, בכל שלוש הרמות.
ארגירוס סוגר מעגל עם גאיה, במידה מסוימת. היקב הוקם בשנת 1903 על ידי הסבא-רבא של מי שמנהל אותו היום (מאת'יו – דור IV), והיה יקב של יינות מכלים – bulk wine – עד לפני כמה עשורים. ב- 1989 פגש יאניס ארגירוס (דור III) את Yiannis Paraskevopoulos, מגאיה, והם הפכו חברים. יותר מזה, הפרי של ארגירוס שימש לייצור יינות הסנטוריני הראשונים של גאיה, שגם יוצרו ביקב ארגירוס.
מכ- 25 דונם בתחילת הדרך לכ- 500 דונם כרמים היום, למרות ש"התיירות אוכלת בשטחי הכרמים ומצמצמת אותם," אומר יאניס ארגירוס. "שטחי הכרמים הצמצמו מאוד ורק ההתערבות של אונסקו, וההכרזה עליהם כנכס תרבות, עשויה אולי להציל אותם." 500 דונם זה לא מעט באי במצב הזה, גם אם הכמויות – במושגים של משקל פרי – הן לא בהכרח גבוהות.
מה כל כך ייחודי ומיוחד בהם?
צורת הגידול, ברובה, והזנים השונים, היחודיים לאי.
לצד Mavrotragano (מאברו – שחור, טראגאנו – פריך), הזן האדום הפופולרי, בסנטוריני מגדלים בעיקר אסירטיקו: זן ענבים ליינות לבנים יבשים ויינות קינוח, שמסוגל להתמודד עם מזג האוויר הקיצוני באי, עם החשיפה לשמש הקופחת, הרוחות העזות מהים והעדר המים. הקרקע – חלקה הגדול הוא פומיס – מעין סלע זכוכית געשי, נקבובי וקל – וחול. בתנאים האלה אמנם אין פילוקסרה, אבל אין גם הרבה חומר אורגני.
כדי להתמודד עם הרוחות על מדרונות האי, מגדלים את הגפנים במעין 'סלים' (koulara), בתוך בורות. הגפן מפותלת כך שהפרי לא חשוף לשמש ומוגן מהרוח, והעלים מצלים עליו. בנוסף, הפומיס אוגר את הלחות שבאוויר – רסס ואדים מהים – ומאפשר לגפן לגדול. זו צורת גידול ייחודית לסנטוריני, קשה מאוד לניהול ויקרה לבציר.
שקד מביאים ארבעה יינות: שלושה לבנים ורוזה. שניים מהלבנים עשויים מגפנים ותיקות ואחד מגפנים צעירות יותר, בנות 60 – 80 שנים. ארגירוס מעדיף שלא לדבר על הבלנדים, אלא לכנות את היינות שלו "סנטוריני", כדי ליצור תדמית לאי וליינות האי ולחזק אותם, במקום לחזק את האסירטיקו. למה? כיון שאת הזן מתחילים לטעת גם "בחוץ", והוא מרגיש שהוא רוצה ליצור בידול ולשמור עליו, במקום להילחם באסירטיקו מהעולם…
ארגירוס אטלנטיס לבן 2016
בלנד של 90% אסירטיקו, 5% איתיני ו- 5% איידני, במכלי נירוסטה בלבד. יין ארומתי להפליא, יבש ומינרלי, עם גוף קל וחומציות פריכה וטובה. 80 – 85 ש"ח. לא זול, אבל עם הנחות פה ושם זה אטרקטיבי.
ארגירוס אסירטיקו 2016
ההבדל מהיין הקודם הוא לא רק ההרכב, אלא הגפנים: 100% אסירטיקו מגפנים בנות 80 – 150 שנים (למרות ששמעתי גם ורסיה של 60 – 120 שנים, אבל בקטנה). ליין יש ארומות מינרליות נעימות, קצת תפוזים ואפילו מליחות בפה. חומציות משובחת וגוף עדין אבל מלא. 125 ש"ח לצרכן.
ארגירוס אסטייט אסירטיקו 2016
ארגירוס מדבר כאן על גפנים בנות 150 שנים ויותר, עם יבול נמוך מאוד. הן גדולת באפיסקופי (מסומנת [2] על המפה, היקב מסומן ב- [1]) וכאמור – רק בשיטת הסל. אחרי התסיסה, 20% מהיין עובר התבגרות של שישה חודשים לערך בחביות 500 ליטר צרפתיות, בנות שנתיים ושלוש.
מבקבוק רגיל טעמתי בציר 2016: ממש מרשים, עם נפח יפה וגודל ועוצמות פרי ממש מרשימות. אותה מינליות ומליחות שיש ליינות האחרים, אבל בעוצמות שונות לגמרי.
ממגנום טעמתי את ה- 2015, שהיה מרשים עוד יותר, ממש מלא טעמים, עגול מאוד, עם טעמי תפוזים וקלמנטינות בסיומת. מרגישים את ההשפעה של העץ בשני היינות, אבל היא ממש מוסיפה, ולא מכניסה טעמי "פומה". לא לדאוג. מחירים לבקבוק רגיל? 150 ש"ח בערך. תמורה מצוינת.
בסוף היום? חוויה. אני יכול רק להצטער שאין מיינות הסנטו (קינוח) בארץ, אבל אולי יבוא יום.
צילומים: יקב ארגירוס.