אקוואויט הוא סוג של תזקיק סקנדינבי שלא ממש מוכר בישראל. צרפו לזה של באש גבריאלסן את הוויסקי שלהם, שמקורו בצרפת, וקיבלתם צמד משקאות שוברי שיעמום
ולא רק על הנייר: הן ה- Aquavit של באש גבריאלסן והן הוויסקי מעניינים, כל אחד בדרכו.
את ההיכרות שלי עם הבית הזה עשיתי רק לאחרונה, בהשקת הקוניאק שלהם בישראל. הבית שוכן בקוניאק ומוחזק על ידי משפחה נורבגית, שהשתקעה בקוניאק לפני בערך 115 שנים. איפשהו ב- 1903 היגר אבי הבית הנוכחי, תומאס באש-גבריאלסן (Thomas Bache-Gabrielsen) לקוניאק ופגש שם נורבגי אחר, שכבר היה מבוסס ומוכר באזור, Peter Anton Rustad שמו. באש גבריאלסן (ב"ג) הביא איתו ידע בתזקיקים מהבית, רוסטאד הביא איתו את בית הקוניאק דופואי, שבדיוק קנה, והשניים הפכו שותפים.
ב"ג הצעיר לא הסתפק בכך, והתחתן למשפחה מקומית של כורמים. כך, ב- 1916, כאשר השותף הנורבגי שלו התרסק עם אופנוע, הפך ב"ג לבעלי החברה המשותפת.
הקבוצה מנוהלת היום על ידי בני הדור הרביעי של המשפחה. את הקוניאק – דופואי – אנחנו מכירים כבר בישראל (יבוא אינוויקטוס והפצה של כרמל) ועכשיו מגיעים הוויסקי שלהם והאקוואויט.
אקוואויט באש גבריאלסן
אקוואויט הוא משקה לבן (ברוב המקרים), אבל הוא לא דומה לוודקה, ובעצם שונה ממנה, בכך שהוא משקה שיש לו טעמים.
כללית, יש שלושה מקורות לאקוואויט, והם דנמרק, שבדיה ונורבגיה. הוא מיוצר מדגנים או תפוחי אדמה ומתובל לרוב בכוסברה, קימל או שמיר.
האקוואויט של ב"ג לא מיוצר באחת מארצות סקנדינביה, אלא בצרפת, בשיתוף פעולה עם מזקקה בשם Audemous, שעושה גם ג'ין ומשקאות אחרים. הוא לא מיוצר מענבים, למרות שבשום מקום זה לא כתוב, אלא מחיטה. מה שכן, המשקה הוא חיבור מעניין של שני תזקיקים:
- בדוד אלמביק מסורתי, על שמיר וקימל, שנעשה בב"ג
- תחת ואקום, בתוספת אנג'ליקה, שנעשה באודמו.
התוצאה מעניינת מאוד: הטעמים יחסית עדינים, אבל עשירים בכל זאת. הגוף מצוין, עם טעמי אניס עדינים ביותר, שלא משתלטים על המשקה בשום שלב. אם מקדישים לו תשומת לב ולא שותים אותו "על הקרח" או קר מדי, מגלים טעמי תפוזים וריחות של פרחים לבנים.
משקה מאוד לא שגרתי, שנראה לי שילך טוב מאוד על טוניק או עם ורמוט יבש.
ויסקי של באש גבריאלסן
בפעם הראשונה שטעמתי אותו – בתוך כל המהומה סביב דופואי – פחות התרשמתי ממנו. בפעם שניה, בשקט, הוא משקה די מרשים, דווקא באיפוק שלו.
מה שעשו כאן הוא לקחת את התזקיק המקורי וליישן אותו בחביות ויסקי אמריקאיות, ששימשו ליישון קצר (שישה חודשים) של קוניאק. מה שמתקבל הוא שאריות מתקתקות של קוניאק, עם כל מיני טעמי מרציפן ושקד מריר ואגוזים. הפה לא מאסיבי, אבל גם לא מעודן מאוד: המשקה מכיל 41.2% אלכוהול, בדיוק באותו סוג של מידה שמוציאה לרגע מאיזון, אבל היא לא גסה מדי.
שני המשקאות נמכרים תחת סדרת "Distillations" של ב"ג וניתן לרכוש אותם בדיוטי פרי.