אין הרבה יינות שנחשבים 'משני עולם' ותפיסה. אחד מהמעטים האלה הוא הטיניאנלו של אנטינורי. בציר 2019 שלו הוא משובח במיוחד
בתחילת שנות ה 70 של המאה ה- 20, גידול הסנג'ובזה בטוסקנה עדיין לא היה מוקפד במיוחד או כזה שהיה מיועד ליינות איכות גבוהים. רוב היין היה מיועד ליינות פשוטים, בסיסיים, גם אם מקורו היה בכרמים טובים או מיוחדים. על פי חוקי האלפסיון, על מנת לשמור על האופי של הטרואר, היו חייבים היצרנים להשתמש רק בזנים מקומיים מסוימים – בעיקר סנג'ובזה.
ואז בא הטיניאנלו של אנטינורי, והראה כיצד גידול ענבים איכותיים, שימוש בזנים נכונים לסגנון היין והתבגרות בחביות קטנות, מביא לכך שגם יין שאינו מסווג יותר מ'יין שולחני', יכול להיות נפלא ומבוקש, למרות שהוא עשוי ברובו מסנג'ובזה.
היין מופק אך ורק מכרם טיניאנלו – חלקה של כ-570 דונם, על קרקעות עשירות בגיר וחשיפה דרום מערבית בגובה 350-400 מטר מעל פני הים.
טיניאנלו 2019
ליין יש אופי מורכב שבו מתערבבים ניחוחות וטעמים 'אדומים', כמו תות ורימון, עם נגיעות ירקרקות, של עשבי תיבול. החבית מתבטאת בנגיעות של וניל ושוקולד עם תבלינים חומים, מתוקים (מוסקט). הפה מאוד אלגנטי, עם טאנינים רכים וקטיפתיים וסיומת מאוד ארוכה, בעלת מרירות של קפה קלוי.
בשלב זה רצוי לפתוח את היין יום מראש.
כיצד תרם אנטינורי לשינוי תפיסת ה- IGT?
למרות שהוא לא ה'סופר טוסקן' הראשון, Tignanello היה יין הסנג'ובזה הראשון שהתיישן בחביות עץ אלון קטנות, והיה היין האדום המודרני הראשון מהאזור בו נעשה שימוש בזנים לא מסורתיים, כגון קברנה סוביניון, ובין היינות האדומים הראשונים מאזור קיאנטי קלאסיקו שיוצר ללא ענבים לבנים. תכונות אלה גרמו לכך שהוא איבד את מעמד האפלסיון הגבוה שנהנה ממנו, אבל מצד שני שיפרו מאוד את היין, וגרמו לעלייה בביקוש לו. צריך לזכור שרבים מהלקוחות של היין מחוץ לטוסקנה ואיטליה – גם בראשית דרכו – לא היו מעורים בהכרח בשיטות הסיווג האפלסיוניות, כך שמה שדיבר אליהם היה בעיקר הסגנון שלו.
היין, שנקרא במקור "Chianti Classico Riserva Vigneto Tignanello", הופק לראשונה מכרם יחיד זה בשנת 1970, כאשר הבלנד הכיל 20% של קנאיולו ו-5% של טרביאנו ומלבזיה, שניהם ענבים לבנים, והתיישן בחביות עץ אלון קטנות. בשנת 1971 הוא כבר הכיל 20% של קברנה סוביניון, והפך ליין שולחן אדום טוסקני ולא לקיאנטי קלאסיקו, ואז שונה שמו ל- Tignanello. בבציר 1975 הוצאו לגמרי הזנים הלבנים מהבלנד. מאוחר יותר הוסף גם קברנה פרנק לבלנד וכך הוא קבוע היום.
- סולאיה: אותו יצרן, אותו כרם רק מפנה שונה ובלנד מבוסס קברנה סוביניון וקברנה פרנק עם בערך 20% סנג'ובזה.
- ססיקאיה: אזור אחר (בולגרי) ובלנד בורדו – קברנה סוביניון עם קברנה פרנק; יוצר מסחרית בערך באותן שנים – 68 – 71. הוא נחשב ל'סופר טוסקן' הראשון; נהנה היום ממעמד DOC משלו.
- אורנלאיה: בלנד בורדו מיותר זני בורדו, גם כן מבולגרי.
השנים הראשונות לייצור היין לא היו בהכרח השנים הטובות ביותר שלו: למעשה, טיניאנלו מיוצר רק בבצירים טובים, ולא תמצאו ממנו יין מהשנים 1972, 1973, 1974, 1976, כמו גם מכמה שנים מאוחרות יותר. נקודת המפנה בייצור הייתה שנת 1979, כאשר כפור אביבי הביא לנפילה גדולה בנפח הפרי: בשנה הזו הבינו באנטינורי שיבול מצומצם הוא מפתח באיכות יין והחלו לעבוד בהתאם גם בבצירים הבאים. במקביל הם גם החלו לקבוע את איכות הפרי על פי הבשלות הפנולית שלו (טעמים וארומות) ולא על פי תכולת הסוכר, כפי שנהוג היה עד אז בטוסקנה.
השימוש בעץ קטן (חביות באריק) יחד עם שיפור איכות הפרי הביאו בסופו של דבר ליצירת היין המרוכז, העמוק והמורכב שאנחנו מכירים היום.
עונת 2019
עונת הגידול 2019 בקיאנטי קלאסיקו הייתה עונת גידול רגילה, עם חורף קר למדי אך לא גשום במיוחד. האביב היה גשום במיוחד, אבל הקיץ היה מתון, עם מעט משקעים. כתוצאה מעונת הגידול המוצלחת – שבדיעבד נחשבת אחת הטובות שהיו – כל הזנים שבכרם הגיעו להבשלה טובה והבציר החל בספטמבר והסתיים עם בציר הקברנה ב- 16 באוקטובר.
ייצור היין
אנטינורי מבצעים את כל הייצור וההתבגרות של היין במתקנים ומרתפים ייעודיים לטיניאנלו (סולאיה מקבל מתקן וייצור נפרד). הפרי עובר מיון קפדני ואז תסיסה במכלים חרוטיים קטומים. לאחר ההפרדה מהזגים עובר היין להתיישנות בחביות צרפתיות והונגריות קטנות, שם הוא גם עובר תסיסה מלולקטית. העץ מעורב: חלקו חדש וחלקו משימוש שני, וההתיישנות היא בין 14- 16 חודש, בהתאם לסוג החבית, הזן וכו'. היישון מעורב: היין מתחיל בנפרד, ואז, לאחר כמה חודשים, מבצעים חיתון של הסנג'ובזה עם הזנים האחרים – קברנה סוביניון ומעט קברנה פרנק. לאחר החיתון היין משלים את ההתיישנות, עובר בקבוק ועוד שנה בבקבוק לפני השחרור.
צילומים: אנטינורי