כניסתו של הווטרינר ד"ר יובל סמואל כשותף פעיל ומנהל באמפורה לפני כשנה לוותה באמירה ברורה בנוסח "עולם ישן נחריבה". האם העולם הישן פינה מקומו לדברים חדשים?
וב"עולם ישן נחריבה" אני מתייחס לכך שבן לילה פחות או יותר הוחלף יינן היקב – ד"ר ארקדי פפיקיאן – והובא צוות חדש לחלוטין.
את היקב מלווה היום בצורה די קרובה היינן-יועץ מעיין קושיצקי: החל את דרכו אצל דורון רב-הון, עוד בעמק האלה, עבר ללעבוד וללמוד ביקב מרגלית ומשם נסע לארה"ב, בשנת 2010, לעבוד ב- Screaming Eagle; יקב קליפורני שמייצר יינות בכמויות קטנות מאוד, ונחשב לסוג של קאלט לעשירים, כאלה שאחרי שהם עומדים בתור, מקבלים זכות לקנות כמה בקבוקים.
קושיצקי עובד היום עם Philippe Melka, כיועץ. עיקר העבודה שלו היא בעיקר בנאפה, אבל גם בדרום אמריקה ובישראל – באמפורה. השמועות אומרות שלכאן הוא מגיע כשש פעמים בשנה.
על היין וייצור היין בפועל אחראי מאירם הראל, שלמד בין השאר בבורגון ועשה כמה וכמה בצירים לפני שהגיע ארצה, באירופה ובניו זילנד.
אז מה קורה שם?
יש שינויים בכיוון היין. ביקב יש די הרבה מלאי משנים קודמות – אני מניח שחלק יפה ממנו אפילו לא מבוקבק עדיין – מתיישן בחביות ה- 300 וה- 500 ליטר שהכניס ארקדי פפיקיאן. היינות התיישנו בזמנו שנתיים ויותר בעץ, כאשר טמפרטורת המרתף הוצנחה ל- 12 – 13 מעלות, והתוצאה הייתה יינות פפיקיאניים-רולאנדיים.
כאשר הצוות קושיצקי-הראל נכנס למרתפים הוא מצא שם אם כך יינות משנת 2014 שעוד יכול היה לערבב, שלא לדבר על יינות מבצירים צעירים יותר; את 2016 בחלקם הוא עוד הספיק להתסיס, או לסיים תסיסות.
בהנתן שיש כזו כמות של יינות מבצירים של צוות אחר לגמרי, ייקח בוודאי עוד זמן עד שנראה יינות "אמפורה החדשה", מה גם שישנם יינות מבוקבקים שיש למכור. בינתיים הצוות אומר שהוא חוזר לחביות קטנות דווקא ושומר על העץ הצרפתי, אבל יקצר את זמני השהות בעץ. כך, אולי כדי לקצר את ה"זמן לשוק" שלו ולהראות בכל זאת לאן הוא הולך, הוא יוצא עם מגוון די גדול של יינות לבנים ורוזה, שיהיו מוכנים בסביבות פברואר.
רוזה אמפורה (2017)
אמפורה מתכוונים להוציא לא פחות משלושה יינות רוזה שונים, משני מקורות פרי; אחד בגולן ושני בכרמל.
היין מהכרמל הוא כולו קריניאן, חלקו מגפנים בוגרות בנות 40 שנים ויותר (כמה עוד יש שם? חצי תריסר יקבים עושים "קריניאן מהכרמל, מגפנים בוגרות." זה נראה כמו כרם בן זמרה קטן), וזה שמגיע מהגולן כולל ברברה, סירה ושיראז.
היין מהגולן בסדר, אפילו טוב: מלא, מתובל מאוד ובעל חומציות טובה, שאני מניח שתשמר (היין עדיין במכלים). הרוזה הכרמלי נראה די חלש, על רקע של תיבוליות טובה אולי, אבל לא ממש מעניין. הבלנד – זה שיוביל את המהלך וככל הנראה גם את הכמויות – ארומתי, רענן ומתובל, תותי ופירותי.
יין לבן
2017 Med White
הכוונה היא להחזיר ליקב את הכיוון הים-תיכוני של היינות המקוריים של גיל שצברג, ולהכניס יותר יינות לבנים, כאמור (היום יש שרדונה וסוביניון בלאן). המד-וייט הוא בציר 2017 ומבוסס על בלנד של ויונייה וקולומבר, שחלקו היה בחביות גדולות. הבציר, כמו אגב ביינות הרוזה, היה מוקדם, כדי ליצור יין בעל חומציות גבוהה, והתוצאה היא הרבה אשכוליות, חומציות טובה וסיומת בינונית. זה יהיה יין טוב, אבל לא מעט על חשבון הזהות הזנית בעיני; הבציר ה'רזה' לקח מהיין דברים שיחסרו בו, בעיני.
סמיון 2017
חומציות טובה, שוב, יובש וטעמי הדרים – אולי הדבר שמאפיין סמיונים מודרניים יותר מכל – אבל לא כלום מעבר לזה. איפה העסיסיות שהזן הזה יכול לתת? הדברים שעושים ממנו יצרנים טובים בדרום אפריקה או אוסטרליה?
גראנש בלאן 2017
כמו ה- מד וייט, גם זה יהיה בוודאי יין טוב ומעניין. יש בו משהו עגול, ועם זאת חד ומפוקס. קצת מרירות הדרים ותיבוליות טובה. לא ממש אהבתי את הסיומת שלו (קצת חלשה, על רקע החומציות הגבוהה) אבל נחכה לבקבוק ונראה.
יין אדום
ריטון 2014
במקרה לגמרי היין הזה היה על שולחני בשבת האחרונה וחלקו נשאר פתוח גם ליום א', כך שהייתה כאן טעימה שלישית ממנו בתוך כמה ימים. יש בו הרבה פרי שחור, לא מעט עץ, טאנינים טיפה יבשים אבל לא גסים וחומציות טובה. הוא מאוזן, למרות שאפשר לחוש במתיקות האופיינית ליינן הקודם. 95 ש"ח (88).
קברנה סירה 2015
בלנד שיבוקבק בתוך זמן קצר, מבוסס רובו – 70% – על קברנה סוביניון. מאוד מתוק – כבר באף, כבד וחלק. חומציות לא גבוהה על רקע הבשלות הזו, מה שמציב אותו בשורה אחת עם מספר גדול של יינות מהבציר הזה.
מהמרתף: אמפורה קברנה סוביניון 2006
באופן לא מפתיע היין הזה נטעם צעיר לחלוטין. הוא מתחיל להראות קצת מאפיינים של יין מתבגר, אבל לא של יין ישראלי בן יותר מעשור. העץ מאוד יפה וליין יש חיות מצוינת. עדיין מהיינות של דוד בר-אילן שנעשו בייעוץ ארקדי פפיקיאן כיינות פרמיום ביקב קשת, אגב. (89).
סיכום: די ברור שצוות אמפורה החדש לוקח את היקב לכיוונים ה'רזים' יותר, החומציים יותר. האם זה בא על חשבון טעמים ומגוון ארומתי? אני מקווה שלא. ייקח זמן עד שהיינות האדומים יתחילו להתבטא ועד אז – אלוהים גדול.