שני יינות חדשים של יקב אלכסנדר יוצאים בימים חורפיים אלה, של ינואר 2018. איך היין?
ליורם שלום, האיש שמאחורי יקב אלכסנדר, יש ללא ספק סגנון משלו, שהוא נאמן לו כבר שנים רבות: הרבה עץ, הבשלות מאוד "בשלות" ועיצוב תוויות ואריזות מאוד חריג בנוף הישראלי. מחירי היין בהתאם, כאשר שני היינות שלפנינו מחירם 150 ש"ח לבקבוק.
יש בארץ יקבים נוספים שבוצרים את הפרי שלהם בבשלות גבוהה, או מיישנים את היין שנים ארוכות. זה עניין סגנוני, שראוי להעריך. השאלה היא רק העניין הזה מצליח ועד כמה, ואם ליין יש לקוחות.
אם לשפוט לפי הוותק של יקב אלכסנדר, כנראה שיש.
אלכסנדר גסטון (גסטו) ריזרב 2014
בלנד של 40% ענבי קברנה סוביניון, 30% שיראז, 20% מרלו, 10% פטי ורדו מכרמים ותיקים יחסית – לפחות בני 14 בבציר – מהגליל. התבגרות של 24 חודשים בעץ שרובו צרפתי ורק 20% ממנו אמריקאי, בטמפרטורה של 12-13 מעלות ובלחות של 60%. תנאים שהם ממש 'לפי הספר' להתבגרות ארוכה.
באף יש הרבה מאוד עץ מבוגר ולח. הפה חלק, עם טאנינים בולטים למדי, אבל לא יבשים. לא מעט פלפל שחור והרבה "עובי" יש ליין הזה, שהצד הפירותי שלו עשיר בטעמי דובדבנים. חומציות גבוהה, סיומת מאוד טאנית, די כבדה. (88)
אלכסנדר ריזרב שיראז 2013
הענבים מהגליל העליון, וביין יש לא רק שיראז, אלא גם 5% של פטי ורדו. הוא עובר התבגרות של 24 חודש ב- 60% עץ צרפתי (השאר אמריקאי).
האף מחומצן ולא מזמין; מאוד פורטי. הפה חלק וטאני, החומציות גבוהה וליין אין בכלל מאפיינים זניים. הסיומת טאנית ועצית. יין שבדף הטעימה סיכמתי אותו לעצמי במילה אחת: מתיש. (84)