מחקר אוכלוסיה חדש שמתפרסם בבריטניה מגלה שמאוד יכול להיות ששתיית אלכוהול מתונה גם בשבועות הראשונים להיריון לא מזיקה לעובר ולילד ואפילו משפרת דברים. הייתכן?
חוקרים מאוניברסיטת בריסטול עשו את הבלתי-ייעשה והחליטו לבדוק את הקשר שבין חחשיפת העובר לאלכוהול ויציבות בגיל 10. לא, הם לא עשו את זה על ידי זה שהכריחו נשים לשתות אלכוהול בעוד הן בהריון, או איזשהו משהו כזה, אלא לקחו נתונים שנאספו מאוכלוסיה גדולה, בתקווה שאלה יוכלו לבוא לכדי שימוש בעתיד; מחקר שזכה לכינוי "ילדי שנות ה- 90".
המחקר נעשה על אוכלוסיה בדרום מערב אנגליה והוא מחקר אפידמיולוגי-סטטיסטי: בזמנו נבדקו 6915 ילדים בני 10 ליכולת היציבה שלהם, והחוקרים בדקו מה העידו ההורים לגבי הרגלי השתיה שלהם, ובמיוחד נשים בהריון ולפני ההריון.

בעיות ביציבה הן אינדיקטור להרבה בעיות התפתחותיות אחרות, ורופאים בודקים כיצד ילד עומד, כיצד הוא הולך ואיך הוא עומד על רגל אחת וכד'. די דומה למבחני שכרות. במבחן Avon בדקו הליכה על קורה, עמידה עקב לאגודל על קורה בעיניים פקוחות וסגורות.
רוב האמהות – 95% מהן – לא שתו או שתו שתיה מתונה של אלכוהול (3 – 7 מנות לשבוע) בזמן ההריון.
החוקרים הגדירו צריכה גבוהה אך שפויה של אלכוהול כמשהו שיש לו תועלת חברתית לאם, והעדר צריכה של אלכוהול או שתיה של יותר מארבע יחידות משקה ביום (ביום!) כחוסר תועלתיות חברתית. חלק גדול מההסברים שהם נותנים לאפקטים החיוביים של צריכת אלכוהול הם קושרים לעניין החברתי-חברותי של האם והמשפחה:
הם גילו שלא היה שום אפקט שלילי על היציבה של הילדים עם התבגרם, והגיעם לגיל 10. צריכה 'שפויה' של אלכוהול בזמן ההריון התבטאה בדרך כלל בתוצאות טובות יותר של הצאצא, עם אפקטים ספציפיים מסוימים:
– יציבה סטאטית עם עיניים פקוחות היתה טובה יותר אצל ילדים לנשים ששתו כמות סבירה של אלכוהול ב- 18 שבועות הראשונים להריון
– יציבה סטאטית עם עיניים עצומות היתה טובה יותר אצל ילדים לנשים ששתו כמות סבירה של אלכוהול ב- 18 שבועות הראשונים להריון
תוצאות דומות התקבלו גם לגבי נשים ששתו לפני ההריון וגם לגבי נשים ששתו אחרי הלידה והחוקרים לא מצאו שניתן להסביר את כל אלה על רקע גנטי (תורשתי), למרות שכאן, הכלים שלהם היו קצת מוגבלים.
המסקנות של החוקרים לגבי הריון ושתיית אלכוהול הן שלא נמצאו – באוכלוסיה זו – עדויות לבעיות יציבה שאפשר לקשור בצריכת אלכוהול בזמן ההריון.
קישור למחקר: BMJ Open 2013;3:e002718 doi:10.1136/bmjopen-2013-002718