אחרי לא מעט שנים, הגיע גם תורי לערוך היכרות מעמיקה יותר עם היינות של יקב אליגוטה: אין ספק שיש סגנון משלו, עם כמה דברים טובים מאוד
צביקה ודור פנטי התלבשו עלי בפייסבוק באחד האמשים, בנוסח "אנחנו חברים בפייסבוק כבר המון זמן. לא הגיע הזמן לטעום מהיינות?"
אז אכן. ההר החליט לבוא אל מוחמד, ולעת צהריים באמצע השבוע נחתתי בגן יאשיה, אחרי הבמפ השלישי ימינה.
צביקה פנטי מעיד על עצמו שהוא דור שלישי לעושי יין, כאשר לאחר שספג את מה שספג בבית, נסע לאוסטרליה לשמוע וללמוד, ומשם גם במכללת תל חי.
היקב עצמו בנוי במה שהיה פעם רפת ומתבן, סביבו ישנה חצר חביבה שבה מארחים לימים וערבים של יין ובשר (על האש ובמעשנה) וכל ה- set up הזה הזכיר לי מקומות ומראות שכבר הספקתי לשכוח: מכלי חלב ישנים שמשמשים להתססת היין, חביות דחוקות זו לזו בצפיפות ומרחב אירוח שמשמש גם לייצור היין עצמו, בעונה. מעין "יקב מרפי" שכזה, שבו הכל מסודר מהודק, ובכל זאת יש בו מקום להכל.
פנטי עובד עם ענבים פחות או יותר מכל אזורי הארץ, כולל מהמשק שלו, ואזור הגליל העליון הוא החביב עליו: "אני עובד עם אנשים ולא עם כרמים." הוא אומר, ומביע בכך את החשיבות שהוא רואה לטיפול נכון ומתאים בענבים שלו, יותר מאשר נקודה כזו או אחרת במרחב הגיאוגרפי. מעבר לכך הוא שם דגש על אופי הקרקע, גם אם לא תמיד מכיר את השם המדויק או מה שמאפיין אותה לאשורה.
וזה לא משנה לו, בעצם: את היינות של יקב אליגוטה פנטי מתסיס ומערבב מתוך גישה של זנים שמתאימים זה לזה כי הם 'נשיים' או 'גבריים'. כל היינות האדומים עוברים חבית ואת כל התסיסות הוא משלים במכלי נירוסטה וכל עוד יש שיטתיות וזה עובד, אז סבבה.
מחירי היין הלבן והרוזה – 80 – 90 ש"ח לבקבוק. האדומים מהבצירים הנוכחיים – 90 – 110 ש"ח. לא תמצאו אותם כמעט בחנויות יין, כיון שפנטי לא מכיר במוסד ה'מחירים הסיטונאיים', מה שעלול להפוך את היין שלו ליקר מאוד, לו יימכר בחנות.
איך היינות?
כמו שכתבתי בפתיח: קודם כל יש סגנון אחיד וקו ברור וזה טוב. היינות עצמם נקיים ולרוב ללא פגמים, השימוש בעץ נכון והם אינם כבדים או ריבתיים; האלכוהול שלהם סביר – 14% בממוצע. הייתי שמח לקצת יותר הבדלים זניים בין היינות, אבל בסך הכל ההתרשמות היא טובה.
אליגוטה קקון לבן 2016
סוביניון בלאן מגן יאשיה (קקון הוא תל שנמצא סמוך למושב) עם 12% אלכוהול. צבע שקוף של ממש, מאוד יפה. האף נעים, ירקרק ואופייני למדי. הפה רך, עם חומציות בינונית וטיפה מימי. הסיומת בינונית. (85)
אליגוטה קקון ורוד 2016
בלידינג של סירה ופטי ורדו. צבע ורוד יפה. אף קצת מינרלי, נעים ופרחוני. הפה יבש, די עגול וטוב. (85)
אליגוטה סנג'ובזה 2014
חומציות טובה מאוד. פלפל שחור, פרחים קלים. יין טאני, מינרלי מעט. מאוד צעיר עדיין. בציר 2012 היה מעט בשרני, בנוסף על אלה. (90 – ל- 14).
סנג'ובזה מהחבית – 2015- 2016 היה מאוד ארומתי, מתוק ממש באף , כאשר ה- 15 יותר מתון ועם יותר פרי אדום.
אליגוטה ברברה 2014
פרי מרמת סירין. האף עדין, פרי אדום ופרחים. הפה עגול, רך ומתובל בפלפל שחור. מעט מתקתק אבל יבש בסיומת. יין מעניין, ששווה לקרר מעט לפני ההגשה. (89)
אךיגוטה מרלו 2013
בלנד ענבים מגבעת ישעיהו, גבעת עדה והגליל העליון: יין מעט ירוק באף הראשון. הירוק 'יוצא' ומשאיר את היין סגור למדי. הפה טוב, עגול ויבש, נעים אך מעט 'חם'. (89)
אליגוטה קקון אדום 2014
פטי ורדו (60%) וסירה. טיפה ירוק, קצת שזיפים שחורים. הפה נעים וליין טאנינים טובים. (85)
סיכום: יינות טובים יש באליגוטה, בעלי גוף בינוני ולא עמוס או כבד. היקב פתוח בשבתות או באירועים שונים של 'בשר ויין' ונראה שהנסיעה הלא מאוד ארוכה מהמרכז (עמק חפר) שווה את המאמץ.