במלאת שנתיים לפעילות השיווקית שלהם תחת המותג "קוורטט הרי יהודה", מסכמים ארבעת היקבים החברים בו את הפעילות שלהם בחו"ל ומשתפים בכמה מסקנות אישיות. ויש גם יין
ספרה, פלם, צרעה, קסטל: ארבעת היקבים האלה חברו לפני כמה שנים להקמתו של איגוד שיווקי, למיתוג משותף של היינות שלהם. לפני כשנתיים הם החלו להשתמש במותג שיצרו באופן פעיל, עם ארוחות עיתונאים בלונדון ובטוקיו ועם טעימות מסודרות באירועים כמו זה של מגזין דקנטר, ממש לאחרונה.
במסיבת עיתונאים שהם ערכו בדצמבר 2018, ניסו חברי הקוורטט של הרי יהודה, כפי שהם מכנים את עצמם, לסכם ולהביא כמה מסקנות שניתן אולי להשתמש בהן לשיווק ומכירה של יין ישראלי בחו"ל.
יותר, הייתי אומר, להצגה של יין (מקומי, שהוא גם במקרה ישראלי, אם אתם שואלים), כיון שמכירה ישירה אין בעקבות האירועים האלה והם נועדים בעיקר ליצור מודעות ארוכת-טווח.
קל יותר למכור אזור
אז קל יותר למכור אזור, מאשר למכור מדינה שלמה. המסקנה הזו נכונה כנראה לא רק לישראל ולישראלים, והיא מוכרת גם מאזורים אחרים בעולם. בישראל אולי קל יותר למכור יין ישראלי תחת מותג אזורי בגלל ענייני התדמית המשובחת שיש למדינה בארצות ובקרב קהלים מסוימים, אבל המסקנה הזו לא ייחודית, כאמור.
בהקשר הזה, אנשי ארבעת היקבים מעדיפים להשאיר למכון היצוא למכור את ישראל ולהתמקד באזור שלהם, ובצדק.
קל יותר ביחד
אבל לא עם יותר מדי שותפים. גם זו מסקנה בלתי נמנעת אולי: קל יותר לארבעה שותפים שרואים יין בעין, מאשר לקהילה שלמה של 20 ומשהו יקבים שרוצים לפעול יחד. ראו את מסקנותי העגומות בתקשור פסטיבל היין של יקבי יהודה, שמשקף את חוסר ניצול ההזדמנות באזור הזה.
איזה כיף כשכולם עשויים טוב
וזו אולי ההערה היחידה שיש לי לעניין הזה: כל הארבעה משדרים חזית מאוחדת, דומה עד כדי זהות, ללא חידושים.
אני חושב על מישהו שיבוא פעם מבחוץ לאזור הזה, והוא יהיה מופתע מאוד. הקוורטט לא ממש פלורליסטי, וזו זכות המייסדים שלו, אבל זה פספוס. כל היינות מהוקצעים מאוד, עשויים היטב וגם תדמית היוצרים אותם היא פחות או יותר זהה. אין באמת diversity. זה בסדר, אבל זה קצת חבל.
רשמי הטעימה שלי מובאים לפי סדר הטעימה. חלק מהיינות אהבתי יותר, חלק פחות.
מחוץ לרשימה הרשמית: פלם רוזה 2017
יין נחמד, לא מאוד ארומתי. בעל צבע סלמון יפה. פירותי באף – רזה בפה. (86)
צרעה שורש לבן 2017
לא הפעם הראשונה שאני טועם את היין. 75% סוביניון בלאן – 25% שרדונה. האף היה מצוין בהתחלה, עם הרבה פיר טוב על רקע של עץ, ומרשים יותר ממה שזכרתי בטעימות קודות. הפה בתחילה טוב, אבל מפתח חומציות לא כל כך עדינה וגוף קל מדי בסיומת. בסופו של דבר האף טוב בהרבה מהפה, אבל גם הוא יורד די מהר אחרי זמן בכוס. מאכזב, במיוחד אם אני חושב על המחיר של היין (150 ש"ח). (87)
Sphera White Concepts Riesling 2017
אף נעים, פירותי-טרופי דווקא. הפה עגול למדי, די רחב, עם מתיקות קלילה. חומציות טובה, סיומת טובה מאוד, יבשה ומדויקית. בכוס מתפתחים ריחות תפוזים, אשכוליות. יין מצוין. (91/92).
Sphera White Signature 2017
בלנד של סמיון ושרדונה (60:40) שתסס על המשקעים והיה 10 חודשים בעץ, רובו ישן. הוא היה לי מעט מחוזר מדי ונראה היה ששווה לחדרר אותו. לאחר זמן-מה בכוס הוא נפתח בצורה מרשימה, מאבד את הריחות המחוזרים ומתקבל יין הרמוני מאוד. (92).
"C" Blanc de Castel 2017
בכל פעם שאני טועם את היין הזה נראה שהוא משתפר והולך. בפעמים הקודמות היה חסר לי מעט שבמעט גוף. עכשיו הוא הרבה יותר טוב מהפעם האחרונה בה טעמתי אותו. כן, מרגישים לא מעט עץ – מוקה, קפה – אבל הפה בעל חומציות טובה וסיומת בינונית-ארוכה יציבה וטובה, ללא נפילות. זהו יין טוב מאוד מהמתקפה ועד לסיומת המתובלת קמעא. (91)
פלם קלאסיקו 2017
חמישים אחוזים מתוצרת היקב, מהווה היין הזה. זה המון. זהו בלנד של כמה וכמה זנים, בעיקר מרלו, קברנה וסירה, עם מלבק ופטי ורדו. האף טוב מאוד, בשרני, סגול. הפה מצוין, מאוד מדויק ועשוי היטב. טיפה ירוק ומעט פרחוני. יין טוב מאוד ומאוד "שתי". (90)
פלם מרלו 2016
בבלנד יש גם קברנה פרנק ומעט פטי ורדו. קצת ירוק וצריך כוס רחבה כדי להתבטא בצורה הטובה ביותר עכשיו. הפה חלק ומאוזן מאוד ומלא פרי. קצת פלפל שחור בסיומת. החלק הירוק מתגבר למדי כשהיין עומד קצת בכוס. (91)
צרעה מיסטי הילס 2016
אף טוב, עם סוג של מתקתקות מסוימת מהסירה בוודאי. הפה חד מאוד וחומצי, יבש. זהו יין לא מתחנף ובהחלט לא 'מלא', למרות אולי ההתרשמות הראשונית מהאף. בפה הוא די ירוק צעיר. צריך אולי זמן בבקבוק. (90)
קסטל גראנד וין 2016
אלי בן זקן אומר שהבציר הוא אחד הטובים ביקב, מעולם. מאוד מאוד אהבתי אותי בטעימה לפני חצי שנה, והוא לא אכזב גם הפעם. העץ טרי, טוב. מתחת חזה יש הרבה פרי שחור-סגול. הפה מקסים ומרגיש מאוד שלם. חומציות מאוזנת ויין בעל סיומת ארוכה וטאנית. מרגיש כמו יין לשמירה ארוכה. (92/93)
יינות מתיישנים
מחוץ לסדר הטעימה הרשמי, כמו שהוא מתנהל בחו"ל, הביאו ארבעה היקבים יינות מהמרתף שלהם.
פלם סירה-קברנה סוביניון 2006
בלנד שלא קיים יותר. ליין צבע מאוד יפה, עם סימני גיל ברורים בעיקר באף. הפה מצוין: מתובל בפלפל שחור, אבל עדיין הרמוני. לא יין חם או רחב, אלא מדויק. שנה טובה – 2006. (90).
צרעה מיסטי הילס 2006
זהו הבציר הראשון של ענבים משורש, בלנד של קברנה סוביניון וסירה. האף מתפרץ ממש, מצוין. הפה חלק מאוד במתקפה, יבש וטאני. החומציות מצוינת ומשאירה חיך רענן וכיפי מאוד. יין שלם, בעיקר עם עצמו, שנשמר היטב אבל גם התקדם והתפתח. (94)
קסטל גראנד וין 2006
בשני הבקבוקים שהובאו לטעימה היו פקקים לא טובים, והיינות הועברו לדקנטרים ואחד מהם אף יותר מפעם אחת. שתי הדוגמאות היו טובות, אבל סימני הגיל כבר שם. יש פרחים ופרי, אבל אם יש לכם בקבוק מהבציר הזה, הגיע הזמן ליהנות ממנו.
Sphera White Concepts Chardonnay 2015
לא ממש הייתי מכנה את היין הזה "מתיישן", אבל בהתחשב בהיסטוריה הקצרה-מעט של היקב, זה נסלח. מאוד ארומתי, בעל פה מאוד עגול במתקפה, עם קצת מתקתקות. הפה רענן מאוד ויפה. יופי של יין. (91)
C" Blanc de Castel 2006"
מבקבוק רגיל. מאוד חי, עם חומציות טובה, טעמים שלישוניים מקסימים של פטריות וקרקעית יער, אבל מאוד מתונים. בסיומת החומציות גבוהה והיין אף מעט טאני. (91)
(תמונה בחזית המאמר: ארבעת הייננים; יח"צ)