בדצמבר האחרון פרסמו המועצה לגפן יין ומדינת ישראל קומוניקט שהכריז על 'סוף סוף מיפוי אזורי היין של ישראל'. הכריזו על העניין הזה, אבל פיסית, המפה עצמה עדיין נמצאת בדיונים. לא כל המקומות הוגדרו כהלכה – ולא רק אני חושב כך – ויש איזורי יין שמן הראוי היה שיקבלו תתי-אזור משלהם.
בשעתו העליתי את ההסתייגויות שלי, ובינתיים מחכים.
בתוך כל המהומה והמחלוקת המקצועית, קם והיה עניין אחר: אם מתבוננים בהצעה של משרד החקלאות לעומק, רואים שחלק מאזורי היין של ישראל, לא נמצאים בכלל בישראל.
בזה, אני חושב, אנחנו יחידים בעולם: מדינה שיש לה איזורי יין שלא נמצאים בה, אלא בישות אחרת. אולי לא יחידים, בעצם: גם רוסיה מחזיקה עכשיו בחלק מאיזורי היין של אוקראינה, ומכתיבה שעל הבקבוקים שיגיעו מקרים יהיה כתוב 'רוסיה'.
אז אנחנו לא לבד, אלא במקום טוב עם פוטין.
מחנה פליטים כתת אזור יין
מה עושה שכם ומחנות הפליטים של השומרון במפת היין של ישראל? בלאטה? באמת? מה עושות שם אל-בירה ורמאללה? ומה עושים בכלל שטחי הרשות הפלסטינית במפת היין הישראלית?
והבעיה לא רק בשטחים הכבושים של יהודה ושומרון אלא גם בגולן: לצורך יצוא, יוכלו היקבים ברמת הגולן להמשיך להשתמש בשם 'גליל', כי רמה"ג תמשיך להיות חלק מכלל האזור הצפוני. את הגולן עצמו יחלקו ל'צפוני' ו'דרומי' – אם לא יוחלט לאחד אותם בחזרה משום מה – ולפחות כרגע, הכיתובים בעברית ובאנגלית שונים (אני רוצה לחשוב שמדובר בטעות סופר).
היין משמש לא מעט בתור כלי פוליטי וכלי של ממש לכיבוש – סליחה 'השבת' הארץ. אנשי המחתרת היהודית לשעבר ואנשי "חוות" מגדלים היום יין כאילו היו שיות צחות. ב'המדריך הדעתני ליין' הקדשתי לא מעט מקום ומילים לשימוש ביין בתור איזה 'מקרב לבבות', אבל חטאתי ולא התבטאתי מספיק על כך שהוא משמש לסיפוח פיזי של שטחים; בין אם "אדמות מדינה" ובין אם "סיפוחים" כאלה ואחרים. מפת היין "של ישראל" ממחישה ותמחיש את הדבר הזה – כמו שזה נראה עכשיו – לשנים רבות קדימה.
אינטרסים של תוך הקו הירוק
המתנחלים הם לא היחידים שנהנים מיין שמגיע מהשטחים. יש לא מעט יקבים בישראל שקונים ענבים שאותם מגדלים בשטחים, כולל יקבים גדולים מאוד. אני מעז לחשוב ולומר שחלק מהיקבים האלה השפיעו השפעה רבה על 'מפת היין', כך שהשטחים יהיו חלק ממנה (ולא רק תתי-אזורים, אלא אזורים של ממש). בעניין הזה ברור שכולם משתפים פעולה עם כולם, גם אם נוצר כאן אי-צדק.
אירופה לא אוהבת יין ישראלי, ויין מהשטחים במיוחד אבל האם היא מבדילה באמת ביניהם?
מי שמנהל עכשיו את היין במכון היצוא אמר איפשהו ש'אין ממש ירידה בייצוא ופתחנו שוקים חדשים – מזרח אירופה ורוסיה (מי שמוכן לקנות את היין שלנו, אבוי. ש.ק.)', אבל זה לא מה שאני שומע: סקנדינביה זה כבר סיפור ישן, אבל גם מדינות אחרות במערב אירופה לא רוצות יין ישראלי והמפה הזאת לא תעשה לנו טוב. במציאות שבה אזורי היין של ישראל הם בכלל לא בישראל, את אף אחד לא יעניין אם היין מגיע 'מהשטחים' או לא.