עם חריגה קטנה של 54 מיליון דולר מהתקציב המקורי, וכמה ימים אחרי המועד המקורי, מקאלן נכנסת לבית חדש, שמציב אתגר לא קטן בפני התעשייה בסקוטלנד
המזקקה החדשה, שתוכננה על ידי אותו אדריכל שתכנן את טרמינל 5 בהית'רו ואת מרכז ז'ורז' פומפידו, מחליפה את המזקקה והמתקנים הקיימים ואינה מבוססת עליהם. המזקקה הישנה, שנמצאת משהו כמו 500 מטרים מהמזקקה החדשה והיא בעלת קיבולת של 10 מיליון ליטרים, פשוט תסגר.
המזקקה החדשה וכל הסובב אותה תכוננה כך שתהיה לה חותמת קטנה ביותר אפשרית על הסביבה, לפחות מבחינת מראה: היא מבוססת על מספר אולמות זיקוק, שנמצאים תחת כיפות שמזכירות כיפות גיאודזיות. אלה, בנויות עץ מאסיבי, ומבוססות על 1,800 קורות עץ ו- 2,500 פאנלים שונים זה מזה כמעט כולם, מכוסות אדמה בגובה 10 ס"מ ועשביה ונראות פשוט כמו גבעות קטנות, בנוף של הספייסייד. אין יותר מבני אבן גדולים, מגדלים עם גגות פגודה קטנים ושות' – הכול מאוד מודרני; מאוד "Terminal 5". לי כל העסק הזה נראה כמו יקב ספרדי או איטלקי חדשני, שהמתכננים מתעקשים להחביא מתחת לאדמה (לא שזה נורא כל כך – תמונות מרשימות אפשר לראות כאן).
מקאלן עוברים שינויים לא קטנים בשנים האחרונות, והם הפכו את עצמם למותג של מותגים: הרבה ויסקי בקראפים מקריסטל ובקבוקי לאליק, שמות מוזרים של מוצרי NAS והרבה "מתוק" בוויסקי שלהם.
רק לאחרונה (סוף מארס 2018) הם השיקו בקבוק נוסף מסדרות הביוקר שלהם – מקאלן 50 שנה, מהדורת 2018 – במחיר של 35,000 דולר לבקבוק, ובמהדורה של 200 בקבוקים בלבד. בקבוק ויסקי ממהדורה נדירה, בן 60 ב- 1926 – נקנה במחיר של 1.1 מיליון דולר במכירה פומבית, לא לפני שבקבוק אחר נקנה כמעט באותו מחיר, באותה מכירה.
במקומות מסוימים מקאלן משכו את התעשיה כולה לכיוונים האלה – ובעניין הבקבוקים והביטויים, לטעמי פחות לטובה – וכנראה שגם עכשיו הם מציבים רף חדש למתחרים שלהם: אדרינגטון – בעלי הבית לא רק של מקאלן, אלא גם של פיימוס גראוס והיילנד פארק – השקיעו כאן לא פחות מאשר 140 מיליון ליש"ט, אבל יותר מזה, הם הלכו בכיוונים עיצוביים שונים לחלוטין, משוחררים מהרבה עכבות שהתעשייה מאופיינת בהן. אפשר רק להתבונן על מה שדיאג'ו עשו לפני כמה שנים עם המזקקה הענקית ב- Roselisle, שגם אם היא ירוקה ומסוגלת לייצר אנרגיה מתחדשת והכול, היא עדיין מכוערת ונראית כמו מבנה תעשייה ענק, לא ממש עתיר שאר-רוח.
אז מה יהיה לנו כאן? מזקקת-ענק, הרבה מאוד דודי זיקוק שנבנו כרפליקות מדויקות של הדודים הישנים, ארכיון שיש בו כל הבקבוקים של מקאלן משנת 1937 ועד היום, המאש-טאן הגדול בעולם (יופי להם!) ועיצוב בסגנון פיקטי. מרכז המבקרים צפוי להיפתח ביוני 2018, שזה כבר תכף, ונשאר רק להכין את כרטיסי הטיסה.