עשר מכות – עשרה בקבוקים. הכותרת נשמעת לא טוב, אני מודה, אבל הרעיון הוא בעצם 10 יינות מהמגוון ששלחו היקבים לקראת הפסח. ככה, שיהיה על כל צרה שלא תבוא
עמק האלה מרלו 2011
אני פותח דווקא עם היין הזה, שהיקב 'ממליץ' עליו לקראת החג הנוכחי. זהו מרלו אכן נעים, רך יחסית ליינות שהתרגלנו אליהם מהיקב, ומאוד פירותי. אפשר בהחלט לשתות כבר בסדר הזה, גם בלי חידרור ארוך. אפשר גם לשמור שנתיים נוספות, בזכות טאנינים טובים וחמיצות מאוד מאוזנת.
טפרברג קברנה פרנק 2011
אחד מהיינות עם התוויות החדשות של טפרברג. גם פה: יין חלק, מאוזן ופירותי, בלי הרבה חוכמות. שמץ ירקרקות יש בו, אבל לא מוגזמת או חזקה מדי.
ויתקין קברנה פרנק 2010
אף רענן מאוד, אם גם טיפה אלכוהולי. קצת מתיקות מהעץ – מהבחינה הזו היין ירוויח מיישון של זמן נוסף – ואולי גם ארומות שהתרגלנו אליהן מזנים אחרים. הפה חלק במתקפה, מאוד טאני ומתובל. ירוק? לא בבית ספרנו.
הרי גליל סירה 2012
אף מאופק, קצת שוקולדי. הפה חלק, מהודק מאוד ואלגנטי. יין 'קריר' שלא נסחף לבנאליות ולא משתולל עם מיני טעמים וארומות מעושנים. הסיומת ארוכה, יבשה ובעלת חמיצות די גבוהה.
רקנאטי סדרת גליל עליון שיראז 2013
מתוק למדי באף, ודי כבד, עם ריחות שמקורם בעץ. הפה חלק – קטיפתי – מלא טאנינים ודי ארוך ויבש. יין נעים, לעיס, כמו שהרבה ישראלים אוהבים.
ארזה iMed קריניאן 2012
סדרה חדשה של היקב הוותיק – סדרה של זנים ים תיכוניים בעיקרה. יין חלק ונעים, בעל גוף קל וסיומת יבשה וטאנית. לאחת המנות הפחות כבדות סביב שולחן הסדר, אם יש לכם כזאת.
בלנדים
ג'סקלה, Aida 2008
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו: יין מאוד 'לעיס', כמו שרבים אוהבים, מפולפל ועתיר טעמים. הוא כבר די בוגר ויש לשתות אותו כבר השנה, אבל יש בו איזון וחלקות טובים. לצד יינות אחרים של היקב, גם את ה- AIDA אפשר להשיג ביקב היפה של ריצ'ארד ונסר חריס ובני משפחתם, הנמצא בגוש חלב.
תבור 'קשת' 2010
היין מסדרת 'אדמה II' של היקב והוא בלנד של קברנה פרנק וקברנה סוביניון. כאן כבר אפשר להבחין באותן ארומות ירקרקות מפורסמות – בעיקר מזכירות פלפל ירוק – אבל הן די עדינות. מתחת לזה האף מאוד נעים: פרחוני-משהו וקצת מתקתק. הפה עגול וקטיפתי, ממשיך את הארומות הירקרקות, ויש לו טאנינים בהחלט טובים. חמיצות טובה ומשכנעת בסיומת, עם קצת תיבול.
פסגות אדום 2011
בלנד של 60% קברנה סוביניון, 19% קברנה פרנק, 6% מרלו ו- 5% פטי ורדו. עשרת האחוזים החסרים על התווית הם אולי מרלו, כיון שיש בו מהרכות האופיינית לזן. מה שעוד יש בו היא ירקרקות טובה – די מרומזת – פחותה מזו של ה'תבור'. הפה רך מאוד במתקפה ואולי אפילו רך טיפה מדי: יש ביין חמיצות, אבל היא ניכרת יותר בסיומת, ועושה את ה'חבילה' ללא ממש מאוזנת. חבל, כיון שיש ליין פוטנציאל. ועם זאת – גם זה יין שישמח רבים, בוודאי עם אוכל קצת שמן, שיסווה את החמיצות.
טריו Spirit of Jerusalem 2012
קברנה סוביניון ומעט – 11% – מרלו מהרי ירושלים. זהו אולי היין המתקתק ביותר מבין היינות בטעימה הזו, וגם קל-הגוף ביותר. זה לא רע, להפך: יש כאן יין עגול, חלק ומאוד ישיר שכל אורחי הסדר ישתו ברצון ובלי תלונה. החמיצות טובה והטאנינים גם הם טובים ומי שירצה יוכל גם ליישן אותו – אולי אפילו רצוי.