'טמפו', יבואנית ויסקי Aberlour, מציגה את האברלור 14 שנים – ויסקי ספייסייד מיושן 14 שנים בשני סוגי חביות
ועם ההשקה הזו, אני לא יכול להמנע משני דברים:
- לעשות את ההשוואה המתבקשת עם האברלור 12 שנים, שהוא הרבה יותר מוכר ובוודאי שהרבה יותר ותיק מה- 14 שנים.
- לדבר קצת על כל נושא חביות השרי. ממש קצת.
ואתחיל מהדבר השני, כי הוא חשוב במקרה הזה, יותר מאשר אצל יצרנים אחרים.
השימוש בחביות שרי לייצור סקוטש
השימוש במכלי שרי – או "חביות שרי" – הוא אחד מהיסודות שעליהם נשענת תעשיית הוויסקי הסקוטית מאז ומעולם. שרי היה משקה מאוד פופולרי בסקוטלנד במשך מאות שנים, והטעם התחבב על הסקוטים גם בוויסקי, כאשר התחילו להשתמש בחביות משומשות לאחסון המשקה. היה הבדל בין החביות ששימשו לייצור שרי ולהובלת שרי, אבל זו כבר אופרה אחרת (והרבה יותר מסובכת). בואו רק נגיד שעיקר החביות ששימשו את הסקוטים היו אלה שנועדו להובלה והיה בהן הרבה יותר טעם של עץ, ופחות שרי.
כיום, שרי הוא משקה הרבה פחות פופולרי ממה שהוא היה עד למאה ה- 19 ואפילו עד אמצע המאה ה- 20, מה שיצר מחסור בחביות שרי לאחסון ולהתבגרות התזקיקים של הוויסקי הסקוטי. הפתרון של הסקוטים, שהיה נהוג עד סוף שנות ה- 80 של המאה ה- 20, היה שימוש בחביות ששמשו לאחסון משקה דמוי שרי בשם "Pax" (paxarette; שהיה בעצם ערבוב של שרי צעיר עם סוג של תרכיז תירוש מתוק ומחוזק), אך השימוש בחביות האלה נאסר ב- 1990. במקביל, או קצת לפני זה למעשה, אסרו בכלל על משלוח של שרי אל מחוץ לחרז לפני הבקבוק שלו, כך שאי אפשר היה לעשות תרגיל אחר, והוא לקחת staves של עץ, להשרות אותם בשרי ולהרכיב מהם חביות בסקוטלנד.
אז מה עושים היום?
בהרבה מקרים, מייצרים היום חביות שרי על פי ספציפיקציות של יצרני הוויסקי הסקוטי ועל פי הדרישות שלהם. לוקחים שרי מאוד זול ופשוט ומשהים אותו בחביות עד לקבלת מנעד טעמים רצוי (למעשה עד שהעץ ספוג בשרי) ואז זורקים את השרי לזיקוק או לצרכים אחרים שאינם שתייה, ואת החביות מעבירים ליצרני הוויסקי. החביות האלא משרות יותר טעמי שרי בוויסקי יחסית צעיר, ויותר טעמי עץ – טעמים כבדים ואגוזיים-וניליים – בוויסקי יותר מבוגר.
אחרי שאמרתי את זה, אומר שזה לא אומר שאין יצרני ויסקי שלוקחים חביות שממש שימשו לייצור שרי "אמיתי", לשתייה, רק שהכמויות הן יחסית קטנות.
למה כל עניין השרי חשוב באברלור?
רוב היצרנים אומרים "שימוש בחביות שרי" ולא מפרטים כמה זמן התזקיק היה בחביות כאלה. חלק גדול משתמשים רק בגימור של כמה חודשים או מספר שנים מעטות כדי שיתקבלו טעמים מתוקים (השרי משרה טעמים יותר פירותיים-פירות יבשים ועוגה). אברלור (ויצרנים אחרים) עובדים אחרת ומשתמשים בשני סוגי ויסקי במקביל:
- שהיה בעץ "מסורתי" – למעשה עץ אלון אמריקאי ששימש לייצור ברבן.
- שהיה כולו בחביות ששימשו לייצור שרי.
כעת, אם אתם לוקחים ויסקי שישב בחביות שרי ממילוי ראשון במשך 14 שנים, אתם מקבלים נוזל שיש בו
לא רק מטעמי השרי הצעיר, אלא גם טעמים של עץ שהושפע ממה שיש בחבית ויוצאים מהעץ במשך אותן 14 שנים. הדבר הזה נותן לוויסקי – גם ספייסייד צעיר יחסית – יותר גוף ויותר תחושת פה מלא, מאשר ויסקי שרק עבר גימור בחביות שרי, ובמיוחד אם מדובר כבר בחביות שרי ישנות, שאין להן כבר בכלל טעמי שרי.
אברלור 12 ואברלור 14
עקרונית, שני הביטויים עשויים מתזקיקים שהתיישנו בנפרד זה מזה. העניין הוא שלפחות על פי מה שנאמר בפרוש, האברלור 14 מורכב מתזקיק שהתיישן בחביות שרי במשך 14 שנים בנפרד. רכיבי ה- 12 התיישנו גם הם בנפרד, אבל המזקקה לא אומרת במפורש כמה זמן ומה סוג החביות. היא כן אומרת "Seasoned Sherry butts", מה שאומר שזה חביות יחסית גדולות (המידה הכי גדולה = butt) ושהשרי כבר פחות שם. אין גם מידע על משך החיתון, אבל אני מניח שהוא לא ארוך, בשני המקרים.
אברלור 12 שנים הוא ויסקי לא כבד, מאוד עדין ונעים. יש בו פירותיות קלה, קצת אגסים ונגיעות של תיבול מהשרי – ציפורן, למשל. זהו ויסקי שמאוד קל להתאהב בו, אין לו פיניש מאוד ארוך וזה אולי החיסרון שלו. מתקתק וחלק, הוא הסיכום שלי.
אברלור 14 שנים הוא הרבה יותר מתובל, יותר פירותי וכבד כבר באף. הפיניש כבר הרבה יותר ארוך, יש בו יותר וניל ושוקולד ובעיקר פירותיות ולימון. הרבה יותר "שרי" ופה יותר חלק ומלא. זה בהחלט ויסקי יותר "משמעותי" מאשר ה- 12.
אם ה- 12 הוא ויסקי להפסקה בין שתי מערכות בתיאטרון, אזי ה- 14 הוא כבר לדרינק שאחרי ההצגה.
ה- 12 עולה כ- 170 ש"ח ואילו ה- 14 עולה כ- 280 ש"ח. האם ההפרש במחיר מוצדק?
פחות, האמת. זאת, במיוחד אם אני משווה את מה שקורה בחו"ל: 40 -41 יורו ל- 12 מול 50 יורו ל- 14 שנים זה לא הפרש של 65%. בהפרש כזה, ה- 14 שנים היה צריך לעלות בחו"ל משהו כמו 65 יורו, שזה כבר בהחלט לא מעט כסף. האם האברלור 12 שנים מתומחר נמוך מדי כאן? לא, אני לא חושב, כי במחיר הזה הוא באמת ויסקי טוב. אפשר היה לתמחר את האברלור 14 שנים קצת נמוך יותר, עדיין לשמור על התדמית שלו ולתת לנו ליהנות ממנו הרבה יותר בקלות.
צילום: יח"צ טמפו