אבי פלדשטיין בדלתון, 2022

תמונת ברירת מחדל 3 גפן יין

אחרי לא מעט תהפוכות ומהמורות, אבי פלדשטיין נחת באזור התעשייה של דלתון. עליתי אליו לצפון הרחוק הזה, לטעום מיינות 2019 ומעט מיינות 2020

ביום שבו רעדה בצפון הארץ האדמה לפחות פעמיים, חגג אבי פלדשטיין יום הולדת. אני לא יודע אם זה סמלי או לא, אבל פלדשטיין כן עשה במהלך חייו כמה וכמה דברים שאם לא הרעידו את עולם היין, אז  לפחות ניערו אותו קצת: ה'לא מסונן', הכרמים בגליל העליון (דישון, קדש ואחרים), אפילו ה'של סגל'.

אני לא הולך לפרט כאן את ההיסטוריה של אבי, מה גם שאני לא לגמרי בטוח שאני יודע אותה. מה שכן, אפשר להתסכל קדימה, ולראות מה צופה העתיד:

פלדשטיין עבר לאזור התעשייה של דלתון, מקום שבו נמצאים כבר יקבים רבים כמו דלתון, "אדיר", שמאי (שאותו אני לא מכיר), בראשית, דלתא, רימון ובטח אחרים. רקנאטי בונים את היקב החדש שלהם במרחק של חצי בלוק מזה של פלדשטיין, וגם לוריא בונה ואמור לעבור לאזור התעשייה הזה. שועי המתחם כבר תפסו את העסק וזה אני חושב המקום היחיד בארץ בו יש רחובות על שם זני ענבים: ראיתי רחוב בשם שרדונה ואלברינו (אם אני זוכר נכון). הדבר היחיד שמתבקש הוא מגרש חנייה לרכבים ורכבת קלה בנוסח דיסנילנד, שתצא מ"חניון ארגמן" בכל שעה עגולה.

מהמתקן שבו נמצא פלדשטיין יש נוף יפהפה, שמביט אל כרמים שבהם יש נטיעות שלו ושל אחרים. מצפון אפשר לראות את החרמון, שביום שבו ביקרתי היה עטוי לא מעט לבן, כך שהאווירה הכללית היא בהחלט "ייננית".

היקב עצמו מצויד לתפארת: פלדשטיין הכניס כאן לא רק חביות מהסוגים ומהמינים הטובים ביותר האפשריים (זה תמיד היה), אלא גם ביצי בטון ענקיות בנפח של כמה אלפי ליטרים, ומה שלא פחות מעניין – אמפורות. כמו מכלי הבטון החשופים, שאינם מצופים מבפנים וסופגים אוויר ונוזלים, גם לאמפורות הללו יש חדירות לאוויר. כך ניתן להשיג מיקרו-חימצון שדומה לזה של עץ, בלי טעמי עץ או קליה.

טעימת יינות פלדשטיין

רוסאן 2019

היין אמור לצאת לשוק ממש בתקופה הקרובה. הוא עובר כולו התבגרות בחביות, ואלה קצת מורגשות –  באף ומעט גם בפה. היין מאוד פתוח ונדיב, מפתה ממש, ככל שזה נוגע בארומות שלו. הפה מזכיר קצת תפוזים והוא עגול ויפה מאוד. הסיומת ארוכה ויבשה. זהו יין שישתבח בבקבוק, ללא ספק. (90) 2022 – 2025.

רוסאן 2020

(דוגמה לפני מילוי) הרבה יותר מלא מהיין של 2019, בעל אופי טרופי. יש בו מליחות קלה, מעניינת וסיומת מתובלת וכמעט חריפה. היין נשעה מפרי שהועט יותר בשל מזה של 2019 וגם מכרם צעיר יותר. יין יותר מגוון, לטעמי, מזה של 2019. (92 – טנטטיבי)

רוזה גרנאש 2021

ניחוחות של אבטיח, מלון ותות. בפה הוא כרגע די עוצמתי, אבל פלדשטיין נוטה להנמיך את הווליום ביין הזה בכל שנה, כך שאין מה לצפות כאן לפצצת פרי, בכל מקרה.

קברנה סוביניון 2019

(דוגמא לפני בקבוק) היין מכיל לא רק קברנה סוביניון, אלא נגיעות של קברנה פרנק, מרלו וסירה. בכל מקרה, יש בו ירוק – יותר על הצד של הקברנה סוביניון, מאשר של הפרנק ומשהו שמזכיר אפר. הגוף, כמו הרבה יינות של אבי, בינוני-עדין ומוציא טאנינים נעימים. פלדשטיין משאיר את היין הרבה זמן על הקליפות – 60 ואפילו 100 ימים – אחרי שהוא גילה שההשריות הארוכות כל כך "מחזירות" את הטאנינים לשאריות הקליפות, והיין מתרכך. מאוד אהבתי את הדוגמא הזו. (93) 2023 – 2033

קברנה סוביניון 2017

זה יין ששהה 100 ימים על הקליפות. האף מקסים, ירקרק-אקליפטוס, מבושם מאוד. הפה ממש עגול והטאנינים רכים. הסיומת ארוכה, חומצית וטובה, עם הרבה דובדבנים ושזיפים שחורים. (93) 2022 – 2032.

בלנד דמוי גילגמש, בציר 2019

זהו יין שהבסיס שלו הוא קברנה סוביניון, עם ארגמן וזנים נוספים, כמו סירה וגרנאש. הוא מאוד נדיב ומעניין ויש תחושת פה גדולה ומענגת מאוד. זה ללא ספק – גם אם טנטטייבי – היין הכי לא מייצג את העשייה העכשווית של פלדשטיןן, שהיא הרבה יותר ממוקדת ופייסנית.

ארגמן 2019

100% ארגמן, תערובת של אפסימנטו ואשכולות שלמים חלקו בחבית פורטוגלית. כתבתי לי "יין על פני תהום", ואני לא יודע למה. אולי אסוציאציה כלשהי לכך שיש ליין הזה אף נפלא, שכאילו מגשר בין אדום ולבן גם יחד, עם משהו של מרתף. הפה חריף, רזה יותר ממה שהאף מרמז עליו, וחומצי. הסיומת מרתקת, בעלת ארומות של זיתים שחורים וירוק של ים. (93) 2023 – 2035, אולי יותר.

גרנאש 2019

היין נעשה על בסיס אשכולות שלמים. צבע גרנאש חיוור, אופייני. האף שמח מאוד, ומזכיר ליקר מרגייסט (קצת רום עם משהו רענן). יש בו מהתות עם נגיעה בשרנית. (90) 2022 – 2025.

פלדשטיין ארכא 2009

"ארכא" היה הכינוי שנתן אבי ליקב הבוטיק שלו, בסיבוב הקודם ב'ברקן'. הרבה יין כבר היה בחביות כאשר הוא עזב את היקב, וחלקו מצא את דרכו ליינות של ברקן. מיעוטו בוקבק ונמכר אחר כך תחת שם אחר לסוחר יין אחד ספציפי. זהו בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, סירה וארגמן (מזכיר אולי את הגילגמש) של יין מענבים מכרמים מעולים בדובב והר גודרים. ליין הייתה אדמתיות נפלאה וטעמים שלישוניים טובים, שאוזנו והיו מלווים בפה חומצי ורענן במידה מפתיעה.